היישוב הקיבוצי הראשון בארץ הוקם בדגניה בשנת 1909 והיווה למעשה את הקמת המפעל הקיבוצי הארץ ישראלי. מאז ועד היום, צמח המפעל הקיבוצי והתפתח עד לכדי 266 קיבוצים. במהלך השנים הארוכות חלו תמורות רבות על המפעל הקיבוצי – בין תקופות של שגשוג ופריחה ובין תקופות של משברים כלכליים, חברתיים ואידיאולוגיים. לא כל הקיבוצים שרדו את תקופות השפל – חלקם התפרקו, הן מנכסיהם והן מצורת ההתיישבות, אולם חלקם הניכר החליט להמשיך ולהילחם על המורשת.
עם זאת, הקיבוץ בדגניה בתקופה שלפני מאה שנים אינו מזכיר את תנועת הקיבוצים כיום. כיום, הקיבוץ הפך למשק רב ענפי שבמרכזה ניצבת המשפחה ומנגד הקיבוץ עובר תהליך של הפרטה תאגידית ומקיים קשרי חוץ רבים עם סביבתו בכל תחומי החיים השונים. אף על פי כן, הקיבוצים עדיין נתפסים כקיבוצים והתדמית הולכת לפניהם.
"שיוך נכסים" בקיבוץ הוא תהליך ארגוני שיש לו מתכונת משפטית אשר נועדה להקטין את המערכת השיתופית בקיבוץ עד לכדי הפרטת הנכסים והעברתם לבעלות החברים עצמם, בין אם מדובר בחברים קיימים ובין אם מדובר בחברים "עתידיים". יש לציין כי כאשר עסקינן בשיוך נכסים, מדובר בעיקר על נכסי הקיבוץ המשמש בעיקר למגורים אולם ישנם גם נכסים המשמשים את ענפי המשק היצרני.[1]
במסגרת עבודת מחקר זו אבחן את שיוך הנכסים בהיבטים שונים
מבוא
1. בעלות קולקטיבית או בעלות פרטית: רקע עיוני
1.1. יתרונות השיוך הקולקטיבי ככלי לשימור הקיבוץ
1.2 חסרונות השיוך הקולקטיבי לשימור הקיבוץ
1.3 האם הגבלת המכירות/השכרת דירות בקיבוץ יכולה לעמוד מול הזכות הקניינית הבסיסית של החבר
2. רקע השינויים במבנה הקיבוץ הישן אל הקיבוץ המתחדש
2.1 המשבר הכלכלי בקיבוצים
2.2 מכירת המפעלים בקיבוצים לגורמים פרטיים
2.3 הדמוגרפיה המשתנה בקיבוצים
3. שינויים בזכויות הקיבוצים על המגורים
3.1 החלטה מס' 1 של ממ"י (1965)
3.2. החלטה 533 של מינהל מקרקעי ישראל
3.3. ועדת מילגרום
3.4 פסק דין – "שיח חדש" (הקשת המזרחית הדמוקרטית")
3.5 ועדת בן רפאל
3.6 החלטה 979
3.7 ועדת הבר
3.8 החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1380 - חלופת האגודה
4. משפט משווה – הפרטה מקולקטיב
5. סיכום ומסקנות
6. ביבליוגרפיה
