בטרם אצלול לתוך עמקי תשובתי, אקדים ואומר תחילה, שפרופ' יובל אלבשן ( להלן-"פרופ' אלבשן") הינו עורך דין קהילתי ודיקן הפקולטה למשפטים במכללת הקריה האקדמית אונו. ולדעת רבים הוא נחשב כחסיד זכויות האדם כל אימת שעסקינן בזכויותיהם וייצוגם של כל דכפין בנושא של משפט בחברה. בהרצאה דנא, פרופ' אלבשן מרצה בסוגית הזכות לקיום ולכבוד והאינטראקציה בינה לבין המשפט הישראלי[1]. פרופ' אלבשן בתחילת הרצאתו טען, לשיטתו, שכיום הבטחת הכנסה היא הלכה למעשה הביטוי הכי מרכזי וחשוב בגין הזכות לקיום ולכבוד אנושי. תחילתה של הזכות לקיום ולכבוד עוגנה לראשונה בחוק שרותי הסעד בשנת 1958[2]. שם לראשונה נקבע כי הרשויות המקומיות אחראיות למתן שירותי סעד לתושביהן הנזקקים. בנוסף, בשנות ה-80 עוצבה הזכות לכבוד עם כניסתו של חוק הבטחת הכנסה[3] אשר למעשה קבעה את זכותם של כל דכפין לתנאי חיים נאותים.
אלא מאי, סוגיות רבות עולות באקדמיה ובבתי המשפט ביחס לזכות לכבוד, כאשר הסוגיה המרכזית עסקינן בגבול שבין חיים לכבוד לבין חיים לא נאותים. פרופ' אלבשן ברישא של דבריו, נותן כבוד לסוגיות ולשאלות אשר עוסקות במודלים אשר נועדו למדוד את רמת החיים הנאותה של האוכלוסיות המוחלשות בחברה. יחד עם זאת, לשיטתו, החשיבות הקרדינלית של הזכות לכבוד, טמונה במעטפת הפרוצדורלית של ייצוגם של אנשים מוחלשים אל מול הביטוח לאומי בבית הדין לעבודה ולא במהות הזכות ופרשנותה.
