תרומת זרע היא תופעה שהפכה נפוצה במהלך השנים האחרונות. נשים רבות משתמשות בתרומות זרע על מנת להיכנס להיריון, מטעמים שונים. תרומת זרע יכולה להתבצע בין בני זוג, ויכולה שתהיה בין תורם שהוא אנונימי לחלוטין- לאישה. תופעה זו מציבה סוגיה שאיננה פשוטה, ומעלה שאלות ביולוגיות, אידיאולוגיות, אתיות, מוסריות ומשפטיות.
המאמר מבקש לבחון את שאלת האבהות של תורם הזרע. בניגוד להפריות מלאכותיות אחרות כדוגמת תרומת ביצית, שם קיימת הסדרה, באמצעות חקיקה, בשאלת ההורות. הרי שהפריה באמצעות תרומת זרע טרם זכתה להתייחסות של המחוקק ומוסדרת באמצעות חקיקת משנה. שאלה זו נדונה בפסיקה במקרים בודדים, וטרם ניתן לה מענה ראוי והולם שמהווה הסדרה משפטית כוללת בסוגיה סבוכה זו.
שאלת האבהות מקימה חובות וזכויות שחלות במישור היחסים שבין הורה לילדו. חובות כדוגמת חיוב המזונות של האב. וזכויות כדוגמת אלו הנובעות מהעובדה שהאב הוא האפוטרופוס הטבעי של הילד, המקימה לו את הזכות לקבל החלטות הנוגעות לילדו, ובכללן את הזכות לגדל אותו ולהיפגש עמו.
בתי המשפט בישראל נמנעים מלדון במקרה בו עולה טענת אבהות, במקרים בהם לילד ישנה משפחה המורכבת מאמו ובן זוגה. החשש מפני פגיעה במרקם התא המשפחתי, גובר על הצורך המשפטי לברר את זהות האב הביולוגי, מתוך התחשבות בטובת הילד. הם עושים זאת באמצעות אי קבלת ראיות המוכיחות את הקשר הגנטי, עקב טענות שונות שמשתנות ממקרה למקרה לאור נסיבותיו המיוחדות, ולמעשה זכותו של האב הביולוגי מודחקת.
מטרת המאמר היא להציע הכרה כוללת בהורותו של תורם הזרע שהוא האב הביולוגי. הכרה זו תהווה את המסגרת החקיקתית לשאלת האבהות כאשר לתוכה ניתן ליצוק תוכן שיורכב משיקולים של טובת הילד ושיקולים שונים כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקה.
מבוא
התרחבות התופעה
סקירת הפסיקה
הזכות להורות
הורות ביולוגית והורות אזרחית
חיובי האב
תרומת זרע בראי המשפט העברי
משפט משווה זר
קדימות האבהות
הזכות להכיר את ההורים
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
