בפרשת לנצ'ר [1] נידונה תביעה אזרחית לפיצויים שהוגשה נגד משטרת ישראל ו – 5 קצינים וחוקרים של המשטרה. על פי העובדות הגיעו שוטרים בשעות הבקר לביתם של התובעים, במטרה לזמן את אחד התובעים המתגוררים בבית לחקירה. לשוטרים לא היה צו מעצר. הם דרשו להיכנס לבית, אך התובעים סירבו לפתוח להם את הדלת. השוטרים פרצו את דלת הכניסה, נכנסו לבית, ועצרו את אחד התובעים. התובעים טענו כי הן הכניסה לבית והן המעצר בוצעו בניגוד לחוק וללא סמכות, ודרשו פיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו להם כתוצאה ממעשי השוטרים, לרבות פיצוי בגין הכניסה לחצרים שלא כדין.
במהלך הדיון התבקש מפקד הכוח המשטרתי להסביר, מדוע לא דאגו השוטרים לקבל צו מעצר נגד התובע. תשובתו הייתה: " אנו עושים עשרות מעכבים ביום אם אני צריך בכל סיטואציה כזו להוציא צו אני מכביד על עבודת בית המשפט והמשטרה, אני צריך לסגור את הסיטואציה שלא יברח מהחלון, אין בית משפט ברחובות צריך לנסוע לראשון, שבית משפט יתן צו, אם היה נותן צו, כי היה אומר שיש לי סמכות ואני אשתמש בו".[2]
תשובתו של מפקד הכוח כי "אם אני צריך בכל סיטואציה כזו להוציא צו, אני מכביד על עבודת בית המשפט והמשטרה" היא אמירה הראויה להתייחסות. יש בכך לכאורה משום הודאה כי פעולות הנעשות ע"י אנשי חוק, והדורשות צו שיפוטי נעשות כדבר שבשגרה אף ללא צו.
מבוא
חלק ראשון: עמימות המושג "פרטיות" והקושי בהגדרתו
הזכות של אדם לפרטיות בד' אמות ביתו
ההגנה בחוק על זכות הפרטיות בביתו של אדם
חלק שני: סמכות שוטר להיכנס לחצריו של אדם
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - המצאה, חיפוש ותפיסה)(, התשע"ד-2014)
סיכום ביניים
חלק שלישי: מדוע לא מוגשים כתבי אישום ותביעות נזיקין נגד שוטרים שנכנסו לחצרים שלא כדין
כניסה לחצרים – סמכות נלווית
ההגנה הרחבה הניתנת לשוטר בגין פגיעה בפרטיות בגין כניסה שלא כדין לחצרים
האזרח הנורמטיבי ו"פירות העץ המורעל"
אי ידיעת החוק
חוסר אמון במשטרה וברשויות אכיפת החוק
סיכום
מקורות
