פסק הדין שיובא להלן מבטא את התפיסה של הפמיניזם על שלושת הזרמים הקיימים בו.
פסק דין שניתן בהקשר זה, הוא פסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל[1]. בפסק דין זה נדון ערעורו של בעל שהואשם בעבירות אלימות ובעבירות מין שביצע כלפי אשתו. פסק דין זה מעקר את הגישה ששלטה בעבר, ולפיה לא ניתן להאשים בעבירות מין שביצע בעל כלפי אשתו, ויש לראות באישה כ"רכוש" של בעלה. פסק הדין מתייחס לשינוי המבורך שחל בתחום זה, ואשר מעניק לאישה את מלוא האוטונומיה על גופה גם כלפי בעלה.
פסק הדין מיישם את הגישה הפמיניסטית הליברלית, הגורסת כי יש להעניק יחס שווה לשווים, ומקום בו לא מתקיים שוני רלבנטי- יש להעניק לנשים שוויון מלא. יישום זה התבצע באמצעות הרשעת המערער בעבירות האלימות, מתוך הקביעה כי האוטונומיה של הפרט על גופו, על רקע חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[2], מיוחסת לכל נברא בצלם- זכר או נקבה. לעניין זה אין הבחנה בין עבירה המתבצעת על ידי הבעל כלפי אשתו או כלפי אדם זר.
בפסק הדין, באה לידי ביטוי גם הגישה הפמיניסטית הרדיקאלית. זרם זה מתמקד בשליטה הגברית שנובעת מהיסטוריה של דיכוי המין הנשי תחת הפטריארכיה הגברית. יישום זה נעשה באמצעות הרשעת הבעל בעבירות המין. בפסק הדין אוזכרה הגישה שרווחה בעבר, לפיה לא ניתן להאשים בעל בעבירות מין שביצע כלפי אשתו. גישה זו גרסה שגוף האישה "קנוי" לבעלה לכל אשר יחפוץ.
