אפליה גזעית.
הביקורת הגזעית במשפט מבקרת את חוסר ההתמודדות של מערכת המשפט עם אפליה על רקע גזעי. אפליה כזו שאיננה מוכרת "דה יורה" על ידי המחוקק, למשל, אפליה על רקע אתני. הגישה הביקורתיתמבקרת את חוסר ההתייחסות המפורשת של המשפט להגדרת הקבוצות האתניות הסובלות מאפליה בפועל.
פסק דין חשוב ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, המתייחס לאפליה הסמויה שמבוססת על דעות פנימיות גזעניות[1]. פסק הדין נסוב אודות תביעתו של עובד ערבי בחברת השכרת הרכבים אלבר, שפוטר מעבודתו.
הביקורת הפמיניסטית
הביקורת הפמיניסטית למשפט מחולקת לשלוש גישות: הפמיניזם הליברלי- התומך בשוויון ליברלי בין זכויות נשים לזכויות הגברים. הפמיניזם התרבותי- התומך בהכרה בשונות התרבותית של הנשים מגברים, ופמיניזם רדיקאלי- התומך בהכרה בזכויות הנשים במנותק מזכויות הגברים.
פסק דין שמשקף את שלושת הגישות ניתן בבית המשפט העליון בערעור שהגיש אדם שהואשם בעבירת האינוס[1]. העורר טען כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים. טענתו המרכזית בערעור הייתה, כי לא נתקיימה התשתית הראייתית הלכאורית הנחוצה לצורך ביסוס החשד לצורך מעצר עד תום ההליכים לפי חוק המעצרים[2]. העורר תיאר את השתלשלות העניינים לאחר המעשה שאירע בשעת לילה בגן ציבורי. הוא תיאר כי המתלוננת לא סיפרה על האירוע לחברתה הטובה שפגשה מיד לאחר מכן, וביום שלמחרת הלכה עם חברתה לים ואף נשארה לישון אצל ידיד מזדמן שפגשה באותו היום- למחרת ביצוע האונס, לטענתה.
