תגובה למאמר - עופר גרוסקופף, "פטרנליזם, תקנת הציבור והמונופול הממשלתי בשוק ההימורים" המשפט ז 9 (2002)
הימורים בישראל הם מוסד נוסף שהמדינה ניכסה לעצמה. במה הדברים אמורים? בישראל, קבע המחוקק, רק שני גופים רשאים להפעיל מוסד הימורים למטרות מסחריות גרידא. כלומר, מדובר בהימורים בחסות ממשלתית לצד הטלת סנקציות קשות, אזרחי ופלילי, כלפי כל אפשרות לפעילות הימורים פרטית. העובדה כי רק שני גופים בלבד עוסקים בהימורים, גופים שכפופים ומבוקרים ע"י המדינה, מנציחים את המונופול על מוסד ההימורים בישראל ואת הגישה הפטרנליסטית שקובעת כי גם בנושא זה, הריבון הוא שיודע מה הכי טוב לאזרח וכי האזרח עצמו לא מסוגל לדאוג לרווחתו האישית.
מטרת המאמר היא לבחון את הטעמים שבגינן אוסרת המדינה על הפרטת שוק ההימורים. מחבר המאמר ניתח את ההצדקות המרכזיות למשטר הנהוג ועל האיסור הפלילי ואזרחי על קיומם של הימורים פרטיים כאשר בו בזמן המדינה עצמה בנתה ובונה תעשיית הימורים ענפה בחסותה האישית (מה שפוגם באופן ברור בטענה כי היא שומרת על האזרח מפני תופעת ההתמכרות). עוד צוין במאמר כי החלופה הקיימת למשטר הנוכחי, היא חלופת הרישוי. משמעות הדבר היא, שהמדינה תיתן רישוי לבעלי עסקים פרטיים להפעיל בתי הימורים תחת רישיון ופיקוח של המדינה, מטעמים כלכליים ברורים שיטיבו עם שני הצדדים.
מחבר המאמר ניתח וביקר שלוש טענות מרכזיות המצדדות בשיטה הקיימת. אחד הנימוקים הנפוצים באשר למניעה של פתיחת שוק ההימורים היא רצונו הנחרץ של המחוקק להגן על האזרח התמים מפני הפיכתו ל"מהמר כפייתי", וכי שיטה זו היעילה ביותר בכל הנוגע למניעת הנזק מההתמכרות למשחקי מזל.
