עבודה זו עוסקת בסע' 163 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982. מטרתו של סעיף 163 הנ"ל הוא להבטיח לנאשם משפט הוגן. הסעיף קובע את הכלל האוסר לחקור את הנאשם על עברו הפלילי, בטרם הוכרע דינו. העבודה תבחן את הרציו העומד מאחורי הסעיף הנ"ל, את האופן בו הרחיבה הפסיקה את ההגנה על הנאשם, מעבר ללשונו של הסע' הנ"ל, את אופן יישומו של החריג הקבוע בסייפת הסע' הנ"ל בפרקטיקה המשפטית, ואת ההשלכות המשפטיות של הפרת הכלל הנ"ל.
לאחר מכן תצביע העבודה על כך, שבניגוד לפסיקה המתייחסת בדווקנות להוראות הכלל הנ"ל, הפרקטיקה והמציאות, בהם פועלת המערכת המשפטית בישראל, גורמים פעמים רבות להפרת ההוראה הקבועה בכלל הנ"ל. החלק האחרון של העבודה יעסוק במתח בין הוראות סע' 163 הנ"ל, לבין זכויות מתלוננים ועדים.
הרציו העומד מאחורי סע' 163 לחסד"פ
סעיף 163 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , קובע כי:
״נאשם שבחר להעיד, לא יישאל בחקירה שכנגד שאלות בעניו הנוגע להרשעותיו הקודמות, מלבד אם העיד על אופיו הטוב או הביא ראיה אחרת לכך, בין בראיותיו ובין בחקירה שכנגד של עדי התביעה״.
הכלל הנ"ל, בא להסדיר 3 עקרונות. העיקרון הראשון והעיקרי הוא, הרצון למנוע את החשש, שהשופט היודע שלפניו אדם שכבר הורשע בעבר בדין, יגבש על הנאשם דעה מוקדמת שלילית, העלולה להשפיע על הכרעת הדין. בפרשת שאבי [1] קבע ביהמ"ש כי: טעמו של כלל זה פשוט הוא, שאם יודע השופט שמי שעומד לפניו הוא אדם למוד פשע, הוא יגיע ביתר קלות לידי הרשעה, בהעמידו אותו בחזקת מועד! מה שאין כן כל עוד יכול השופט להשלות את עצמו באשליה שעומד לפניו אדם שמעולם לא סטה מדרך הישר.״ . [2]
מבוא
חלק ראשון: יישומו של סע' 163 לחסד"פ בפרקטיקה המשפטית
הרציו העומד מאחורי סע' 163 לחסד"פ
הסייג שבסייפת סע'163 לחסד"פ
הרחבת הכלל לכל פרט שתכליתו הצבעה על "אופי שלילי"
הקושי שמעוררת עצם הבקשה להגשת הרשעות קודמות
תוצאות חשיפת ביהמ"ש לעברו הפלילי של הנאשם
פסלות שופט
הרהורים על "פסילת שופט"
חלק שני: חשיפת בימ"ש לעברו הפלילי של הנאשם
חשיפת עברו הפלילי של הנאשם מכוח והפסיקה
חשיפת עברו הפלילי של הנאשם מכח החוק
מקרים נוספים
חלק שלישי: המתח בין סע' 163 למתלונן
כללי
משפט משווה
המצב המשפטי לאחר חקיקת סעיף 2א
הדין הרצוי
סיכום
ביבליוגרפיה
