שאלה מס' 1
הרתעה - אדם הוא יצור רציונאלי, ולכן הוא יודע לחשב סיכונים. במסגרת המשפט הפלילי המחוקק יגרום לכך שלא כדאי יהיה לאזרח לעבור עבירה – מפאת העונש הכבד שיוטל בגין ביצוע העבירה. ההרתעה נחלקת לשניים: א. הרתעה אישית של מבצע בעבירה: לפי הגישה הזו נגרום סבל למי שביצע את העבירה וכך הוא ירתע וימנע מביצוע העבירה. ב. הרתעה כללית: הענישה מרתיעה את הציבור למען יראו ויראו – לא רק על הנאשם שביצע את העבירה אלא להרתיע את כלל הציבור מלעבור עבירה. חינוך הציבור – רוצים לחנך את הציבור וללמד אותו לשמור על נורמות התנהגות הולמות.
מניעה – הרחקה – המדינה שואפת להפסיק את ההתנהגות העבריינית ע"י זה שנרחיק את העבריין מהחברה. השיקול שעומד בפני המחוקק הוא שלום הציבור בדרך של הרחקת עבריין מסוכן לאותו ציבור. ככל שהעבירה יותר חמורה, כך העבריין מסוכן יותר לציבור וכך נרצה להרחיק אותו יותר.
שאלה מס' 2
אחת הבעיות המרכזיות הידועות בקרב עבריינים, היא הקושי בחזרה למוטב. כלומר, בית הסוהר במצבו הנוכחי אינו מהווה פלטפורמה ראויה לשיקומו של העבריין, אלא עוסקת, כדברי מנהל בית הסוהר, בעיקר בשתי תיאוריות מרכזיות – גמול ומניעה. התיאוריה הבסיסית הרווחת קובעת, כי כל עוד העבריין נמצא מאחורי סורג ובריח, הוא לא יבצע עבירות. אין עוררין על כך שעבריין לא יכול לבצע עבירה כשהוא אסור, והסיכוי שאזרח נורמטיבי יבצע עבירה באותה תדירות כמו אותו עבריין משוחרר, נמוכה. לפיכך, המסקנה הברורה היא שלבתי כלא יש השפעה מניעתית על אחוז הפשיעה. אולם, מנהל בית הכלא טועה בעת שהוא סובר כי עצם הענישה היא שמביאה להפחתה בכמות הפשיעה או לחלופין מהווה התרעה ראויה לאותם עבריינים.
