4 שאלות
שאלה 3
העילה הכללית היא חשש למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א לחוק בתי המשפט). בפסק הדין התעורר חשש זה מאחר והשופט שנדרש לגזור את דינו של אחד מהנאשמים אמור גם לדון באישומים של יתר הנאשמים באותה פרשה. בפסיקה נקבע כי במקרה שכזה יש חשש שבגזר הדין יהיו אמירות המבטאות את עמדתו של השופט בקשר לחומרת העבירות הנדונות ונסיבותיהן, או לגבי יתר הנאשמים, אולם נפסק כי כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, ובנסיבות המקרה הנדון קבע ביהמ"ש כי יש חשש שאילו ידון בגזר דינו של הנאשם הראשון תהיינה התבטאויות בקשר לחומרת העבירות או לגבי יתר הנאשמים שלא יאפשרו דיון באישומים של יתר הנאשמים.
שאלה 4
טענת הגנה מן הצדק, הקבועה כיום בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, משמעותה כי לנאשם עומדת טענת הגנה שעה שבה הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. טענת הגנה מן הצדק, ככל שמתקבלת, יכולה להביא לביטול כתב האישום או לנקיטה בדרך מידתית יותר (כמו למשל המרת העבירה בעבירה קלה יותר). אין רשימה סגורה של מצבים שבהם ניתן לטעון טענת הגנת מן הצדק, אולם הפסיקה הכירה בטענה זו במקרים של אכיפה בררנית, אפליה בין נאשמים (באותו מקרה או נאשמים באותה עבירה באופן כללי), מחדלים חמורים של רשויות החקירה, ועוד.
