המחוקק מתייחס מספר פעמים לנסיבה של ניצול יחסי מרות או תלות כנסיבה להחמרה בעונש בגין עבירה ואף כעבירה עצמאית. בחוק העונשין קימת התייחסות שכזו בקשר לעבירות מין שונות. במסגרת חוק העונשין קובע המחוקק עבירה עצמאית של בעילה תוך ניצול יחסי מרות וכן קובע כי לגבי עבירות אחרות המנויות בחוק, כמו ביצוע מעשה מגונה או מעשה סדום או סרסרות בזנות, יישאו עונש חמור יותר ככל שבוצעו תוך ניצול יחסי מרות או תלות.
התייחסות לנסיבה של ניצול יחסי מרות או תלות איננה קיימת במפורש בחוק העונשין לגבי עבירות אחרות שאינן עבירות מין. עניין זה צריך ביאור. התפתחותן של הוראות חוק נעשית בדרך כלל נוכח תופעות הקיימות בפועל "בשטח", וסביר להניח כי תופעות של ניצול יחסי מרות או תלות מתקיימות בעיקר לשם ביצוע עבירות מין. ייתכן ותופעות ניצול שכאלו פחות שכיחות לגבי עבירות אחרות ועל כן המחוקק לא ראה לנכון עד כה לעגן נסיבה מחמירה שכזו לגבי עבירות אחרות שאינן עבירות מין.
במסגרת העבודה אבקש להצביע על הצורך לעגן נסיבה מחמירה מקבילה לגבי עבירות אחרות שאינן עבירות מין, כמו למשל עבירות אלימות. במסגרת העבודה אעמוד על כך, שלגבי עבירות אלימות יש צורך לקבוע נסיבה כללית יותר וגמישה יותר מהנסיבה המצומצמת יחסית של ניצול יחסי מרות או תלות, על מנת שנסיבה כללית כאמור תיתן מענה למקרים רבים שאינם נופלים להגדרה הפורמאלית המצומצמת של יחסי "מרות" או "תלות".
מבוא
המסגרת הנורמטיבית
התפתחויות בגישת המחוקק – יצירת "חזקת תלות"
השלכות אחרות של יחסי המרות
ניצול יחסי תלות בעבירות אחרות
מקרה שיפמן
ניצול יחסי מרות ותלות בעבירות אלימות
קושי ביישום הנסיבות המחמירות לגבי קשישים שאינם חסרי ישע
ניצול יחסי מרות ותלות בדיני החוזים
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
