שאלה מס' 1
סעיף 415 רישא לחוק העונשין:
עבירה התנהגותית שלא דורשת נזק/שינוי של מצב מציאות – ההתנהגות היא האסורה. סיווג – "דבר" מוגדר בחוק כ"מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". "מרמה" מוגדרת בחוק. המעשה: "לרמות" – להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל". יסוד נפשי – עבירה שותקת, אין בסעיף מילה המתארת יסוד נפשי. נפנה לסעיף 19-20 בחוק העונשין– נדרשת מודעות סובייקטיבית למעשה ולנסיבות (פונים לחוק העונשין מכוח סעיף 34כג לחוק).
שאלה מס' 2
סעיף 300 וסעיף 304 הן עבירות תוצאה הדורשות קשר סיבתי בין היסוד הנפשי והיסוד העובדתי. בעבירות גרימת המוות, היסוד העובדתי הנו משותף לכולן, דהיינו, ביצוע מעשה שהביא למות הקורבן. ההבדל בין העבירות האלו מתבטא ביסוד הנפשי של מחשבה פלילית שכוללת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת תוצאה. לעניין זה דרוש פזיזות, שבאחת משתיים: קלות דעת או אדישות, המתבטאת בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות כאשר מדובר בעבירת רצח, היסוד הנפשי מצריך כוונה או אדישות לעניין התוצאה.
שאלה מספר 3
ערן – סעיף 379 + 34א לחוק
סעיף 379 לחוק קובע עבירה מסוג התנהגות, הדורשת יסוד נפשי של מודעות. מי שביצע את העבירה היה מיכאל וניתן לקבוע כי גם היסוד העובדתי וגם היסוד הנפשי מתקיים. אולם, מה חלקו של ערן בעבירה? סעיף 34א לחוק קובע, כי ניתן להאשים מבצעים בצוותא, אם אחד המבצעים עבירה עבירה נוספת בזמן ביצוע העבירה המקורית, בהתקיים התנאים הבאים.
שאלה מס' 4
היסוד העובדתי לעניין עבירת הניסיון היא כי המעשה עבר את שלב ההכנה אולם העבירה לא הושלמה. מיכאל כבר השליך את הנוזל על הרכב במטרה להצית אותו, אולם בשל החלפתו על ידי המשטרה, הוא לא הצליח להבעיר אותו, משמע הוא כשל בביצוע העבירה אבל עבר את שלב ההכנה.
