בעבודה אדון בשאלה האם בתי המשפט יכולים לעשות שימוש בעיקרון השוויון כדי לקדם את השוויון בשירותי בריאות בין הפריפריה לבין מרכז הארץ.
בתי המשפט דנו בהיקפה של הזכות החוקתית לבריאות ובהיבטים הכלולים בה. גישתו העקרונית של בית המשפט היא כי אין להגדיר ולפרט את ההיבטים הכלולים בזכות החוקתית לבריאות, משום שהקביעה בקשר להיבטים שייכללו בזכות החוקתית יש לה השלכות תקציביות משמעותיות מבחינת המדינה, ומן הראוי כי ההחלטות בקשר למדיניות הבריאות יתקבלו על ידי המדינה מתוך ראייה כוללת של כלל הצרכים ושל כלל המשאבים הקיימים, ולא על ידי בית המשפט. עם זאת, נראה כי למרות הגישה העקרונית האמורה, בתי המשפט לא נמנעים מלעשות שימוש בעקרונות משפט כלליים, כמו עיקרון השוויון, בקשר לשירותי בריאות. זאת, למרות שהשימוש בעיקרון השוויון בקשר לשירותי בריאות הוא בעל משמעויות תקציביות שאינן פחותות. ניתן לתהות כיצד מצד אחד מסרב בית המשפט מלקבוע קביעות עקרוניות בקשר למדיניות הבריאות ולהיקפה של הזכות החוקתית, מתוך התחשבות במשמעויות התקציביות שהמדינה היא זו שצריכה להכריע בהן, ומצד שני לא נמנע בית המשפט מלקבוע קביעות שיש להן השלכות תקציביות משמעותיות באמצעות שימוש בעיקרון השוויון.
בעבודה אבקש לטעון כי ישנם שני אופנים בהם ניתן לעשות שימוש בעיקרון השוויון בקשר לשירותי בריאות. האחד, על מנת לבחון האם הקצאת המשאבים הציבוריים שמבצעת המדינה לצרכי בריאות נעשית בצורה שוויונית ובלתי מפלה.
מבוא
הזכות החוקתית לבריאות
משפט משווה
מקומו של עקרון השוויון בפיתוח הזכות החוקתית לבריאות
הפערים בין פריפריה למרכז
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
