שאלה 1 – בפסיקות בית המשפט העליון פותחו במהלך השנים מספר תנאי סף שבהם צריך העותר לעמוד על מנת שבית המשפט יעניק לו סעד. להלן רשימת התנאים:
1) זכות העמידה – האינטרס בהגשת העתירה חייב להיות אישי. כלומר, שהאזרח נפגע באופן אישי מרשות מנהלית כלשהי. אי אפשר לעתור עבור מישהו אחר שנפגע. עם השנים בג”ץ הרחיב את הזכות הזו גם לעמותות וגופים אחרים שמייצגים ציבור או שעותרים כנגד שחיתות ציבורית. במקרה דנן, אמנם דודי נפגע מכך שהרשות בחרה בשמוליק לתפקיד ולא בו, אבל לא מדובר במעשה שחיתות או מרמה או הפרה של מכרז של הרשות וכיוצא בזה. לפיכך, נדמה כי זכות העמידה לא תעמוד לזכותו של דודי.
שאלה 2 –
ראשית, יצוין כי ילד שנפגע במהלך טיול שנתי דינו כילד שנפגע בתחומי בית הספר. המשמעות היא שניתן להגיש תביעה כנגד משרד החינוך (או יותר נכון כנגד חברת הביטוח של משרד החינוך). בנוסף, אם יימצא כי הפגיעה נגרמה בעקבות רשלנות מקצועית של הצוות שליווה את הטיול, אזי שלהורי התלמיד יש את הזכות לתבוע פיצוי משמעותי יותר בתביעה אזרחית ישירה כנגד הצוות המקצועי. ההורים יתבעו את כל המעורבים בגין עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.
