בעבודה אבחן את נושא הערבות בשלוש מערכות משפטיות: המשפט העברי, המשפט המוסלמי והמשפט הישראלי. אבחן שני היבטים בדיני הערבות, את הגישה שבכל אחת משלושת השיטות המשפטיות האמורות, ואבחן איזו מבין שתי שיטות המשפט – העברית והמוסלמית – קרובה יותר לגישת המשפט הישראלי בהיבטים בהם אדון.
הדיון יתמקד בעיקר שני היבטים: א. שאלת יכולתו של הערב שפרע את חובו לחזור על החייב בדרישת שיפוי. ב. קיומם של שני ערבים. היבט שני זה כולל מספר שאלות משנה כגון: האם הוספת ערב נוסף לאחר זמן משחררת את הערב הראשון מאחריותו; האם במקרה של שני ערבים יכול הנושה להיפרע מכל אחד מהם את מלוא חובו, האם רק מחצית מהחוב, האם הדבר תלוי במועד שבו ניתנה כל אחת מהערבויות, באיזה אופן וכדומה; האם מחילה של הנושה לערב אחד תפטור את הערב האחר מאחריותו. הבחירה בשני היבטים אלה דווקא היא מאחר ולגבי שני ההיבטים הללו מצאתי התייחסות למקורות המוסלמיים, שהגישה אליהם היא מורכבת יותר מהגישה למקורות המשפט העברי וכמובן למקורות המשפט הישראלי. התייחסות זאת מצאתי בשני מאמרים של פרופ' ליבזון, העוסקים בשני ההיבטים המנויים לעיל. אשר על כן בחרתי להתמקד בהיבטים אלה, תוך שאבחן לעומק את גישת המשפט העברי בהיבטים אלה, את גישת המשפט הישראלי בהיבטים אלה, ואת ההתאמה בין המשפט הישראלי לבין המשפט העברי והמשפט המוסלמי בהיבטים אלה.
מבוא
יסודות הערבות בהלכה היהודית
יכולתו של ערב שפרע לחזור על החייב
קיומם של שני ערבים
יסודות הערבות בהלכה המוסלמית
יכולתו של ערב שפרע לחזור על החייב
קיומם של שני ערבים
ההשוואה לדין הישראלי
יכולתו של ערב שפרע לחזור על החייב
קיומם של שני ערבים
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
