על פי עובדות המקרה, גילה ומשה ביקשו לאחר 10 שנות נישואין לפרק את התא המשפחתי, בהתאם לחוק להסדרת סכסוכים בין בני משפחה.[1] החוק קובע כי בני זוג אשר נתגלע ביניהם סכסוך בנושאים המפורטים בו, חייבים להגיש בקשה לישוב סכסוך ליחידת הסיוע של ביהמ"ש, טרם הגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, או בבית הדין הרבני .הליך יישוב סכסוך נועד במטרה לסייע לבני הזוג ליישב ביניהם את הסכסוך המשפחתי בהסכמה הדדית ובדרכי שלום, בניסיון לצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול הנתונים הרלוונטיים הנוגעים לסכסוך, תוך ראיית טובתם של ילדים קטינים משותפים. במידה ולאחר קיום הפגישות ביחידת הסיוע לא הגיעו בני הזוג להסכמה ו/או הם אינם מעוניינים להמשיך בהליך חלופי לפתרון המחלוקות, אז הצד אשר הגיש את הבקשה לישוב הסכסוך רשאי לבחור, לפי שיקול דעתו, האם הנושא יתברר בבית המשפט לענייני משפחה, או בבית הדין הרבני.
מן הכלל אל הפרט: גילה ומשה שיתפו פעולה עם התהליך וניסו להגיע לפתרון אלטרנטיבי מחוץ לכותלי בית המשפט, אך בני הזוג לא צלחו את הליך הגישור. בקצרה לגבי עניין הגירושין; ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים.[2] אין אזכור בעובדות המקרה אם אחד מבני הזוג הגיש בקשה לבית הדין הרבני בדבר גירושים, אולם כל אחד מהצדדים הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. גילה הגישה תביעה בגין הסדרי ראיה ובמקביל הגיש משה תביעה בגין משמורת משותפת.
תופעה של התרחשות בעלת אופי מיני בין ילדים בתחומי בית הספר איננה בלתי מוכרת. היא חוזרת ומתרחשת באופנים שונים בין על דרך של אילוץ וכפייה ובין על דרך של הסכמה. אופייני לה טשטוש תחומים בין טוב לרע ובין מותר לאסור, בצד חוסר מודעות והפנמה של נורמות התנהגות בסיסיות, פרי חוסר בשלות אישי המאפיינים ילדים בגיל צעיר. לפי עובדות המקרה שלפנינו, בוצע בקטין ע"י קטין אחר מעשה מין במסגרת החינוכית. שני הקטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית. בבגץ פלונים[1] מתואר מקרה דומה למקרה שלפנינו, שם נקבעו ע"י השופטת א' פרוקצ'יה מהם דרכי הטיפול באירוע בעל אופי מיני בין קטינים.
