התפתחות השימוש במשק הגז, בעקבות גילויי הגז המשמעותיים בחופיה של מדינת ישראל, הגבירו את הצורך בהסדרה רגולטורית של השימושים בגז. חוק הנפט, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנפט"), שנחקק שנים רבות בטרם הגילויים המשמעותיים של השנים האחרונות, מתייחס למגוון היבטים של השימוש. הוא קובע בין היתר, את התנאים להענקת רישיון לקידוח וחיפוש גז, את הזכויות המוענקות בעקבות מתן הרישיון, וכדומה. אך הגברת היקף השימוש בגז, מגדיל באופן טבעי גם את הסכסוכים שעלולים לפרוץ בנוגע לשימוש זה, ונדמה כי המחוקק לא ייחד לכך חשיבות באופן פרטני במסגרת החוק.
השפעתם של סכסוכים במשק הגז עלולה להיות משמעותית לא רק מבחינת הצדדים הישירים לסכסוך, אלא גם מבחינת הציבור הרחב. סכסוכים אלו נוגעים לשימוש באחד המשאבים הלאומיים החיוניים והיקרים ביותר, והכרעה בהם עלולה להשפיע באופן ישיר על אופן הפקת הגז ושיווקו לציבור, ובעקיפין, על מחירו של הגז.
במסגרת מאמר זה, נבקש לבחון את האופנים לישוב סכסוכים במשק הגז, בהתמקד בסכסוכים "פרטיים" בין חברות הגז לבין עצמן ובין חברות הגז לציבור. בניגוד לסכסוכים בין חברות הגז לבין רשויות המדינה, בהם קיים ייצוג לאינטרס הציבורי באופן מובנה, הרי שבסכסוכים "פרטיים" לרוב אין ייצוג הולם לאינטרס הציבורי במסגרת ההליך, והערכאות השיפוטיות נחשפות רק לאינטרסים הישירים של הצדדים, שלרוב כוללים רק את האינטרסים הכלכליים שלהם. לנוכח החשיבות שבהגנה על האינטרס הציבורי כאשר עסקינן בשימוש בגז, נדרשת לטעמנו רגולציה גם באופן בו מיישבות חברות הגז את הסכסוכים ביניהם, ועל כך נרחיב במסגרת המאמר.
מבוא
המצב הנורמטיבי
רקע עובדתי
התנגשות האינטרסים
יישוב סכסוכים
תניות ברירת דין
הליכים אלטרנטיביים
בוררות
פשרה
גישור
ההסדרה הראויה
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
