חיסיון עורך דין-לקוח הוא אחד החסיונות המוקדמים ביותר שהוכרו הן במערכת המשפט הישראלית והן במערכות המשפט הזרות. לחיסיון זה מספר טעמים, אולם כיום מקובלת הגישה לפיה מטרתו של החיסיון הינה לעודד תקשורת חופשית בין הלקוח לבין עורך הדין על מנת שהלקוח לא יחשוש למסור מידע לעורך הדין. חשש זה מצוי בעיקר במשפט הפלילי, כאשר הנאשם או החשוד חושש למסור מידע אודות האירוע שהיה מעורב בו לעורך הדין מתוך חשש כי המידע שימסור לעורך הדין עלול להפליל אותו, ועל כן ניתן החיסיון שבחסותו ימסור הלקוח את מלוא המידע הרלבנטי לעורך הדין על מנת שזה יוכל לתת לו את הטיפול המשפטי הטוב ביותר.
במשך השנים הועלו לא מעט תהיות בקשר להיקף תחולתו של החיסיון. בית המשפט נדרש לשאלה האם החיסיון חל רק לגבי מסמכים המצויים אצל עורך הדין או שמא החיסיון מתפרש גם לגבי מסמכים המצויים אצל הלקוח שאף לגביהם יכול עורך הדין ואף הלקוח בעצמו להעלות טענת חיסיון. שאלה נוספת שבית המשפט נדרש להכריע בה היא, האם החיסיון חל רק לגבי מסמכים שהם חלק מהייעוץ המשפטי או שמא גם מסמכים הנוגעים לשכר הטרחה ששולם על ידי הלקוח חוסים תחת החיסיון. בפסיקה ניכרות שתי גישות הפוכות – אחת המבכרת את הפרשנות התכליתית להוראות החוק ומרחיבה את היקפו של החיסיון, השנייה, המעדיפה את ההיצמדות ללשונו של החוק ומצמצת את תחולתו של החיסיון.
מבוא
פרשת היינץ
המישור האתי
הגישה החולקת
משפט משווה – חיסיון וחובת סודיות
ההתפתחות הטכנולוגית
דיון
כוונה להתקשר בהסכם מחייב
פנייה על ידי צד שלישי
סוף דבר
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
