חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות [1] (להלן: חוק השוויון ) העמיד את עניינים של אנשים עם מוגבלות כנושא מובהק של זכויות אדם, וקבע בסעיף 1 שבו את עקרון היסוד שלפיו: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם, ועל עקרון כבוד הבריות".[2]
בעבר הייתה מקובלת הגישה כי אדם עם מוגבלויות הוא שונה, ועל כן יש לטפל בו תוך הפרדה מהחברה. גישה זו גרמה להעמקת חוסר השוויון ולהנצחת ההפליה. הגישה המודרנית טוענת כי האדם בעל המוגבלות הוא חבר רגיל בחברה בה הוא חי, וכי קיים צורך בהסדרים על מנת לשלבו בחברה זו. ברוב מדינות המערב חוקקו, אחרי מאבק של שנים, חוקים מקיפים למניעת הפליית נכים, תוך מתן משקל להכרה שבעייתם של אנשים בעלי מוגבלויות אינה בעיה נקודתית המטפלת בנכה עצמו, אלא בעיה חברתית, שעל המדינה מוטלת החובה להפעיל לגביה את מלוא כובד משקלה המשפטי והכלכלי. [3]
למרות שבשלושת העשורים האחרונים חלה התקדמות ניכרת בתחום המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, בפועל מצב הזכויות של אנשים עם מוגבלויות בישראל עודנו רחוק מלהשביע רצון [4].
מבוא
חלק ראשון: הגדרת המונח "אדם עם מוגבלות"
חלק שני: התפתחות ההכרה במצבם של אנשים עם מוגבלויות
חלק שלישי: : המצב הנורמטיבי – המכשירים שמעמידה המערכת לקידום האתגרים הניצבים בפני אנשים עם מוגבלויות
החקיקה
חקיקת משנה
פסיקה
חלק רביעי: המצב המצוי
כללי
הקושי באיתור נתונים
הגורמים הנותנים סיוע לאוכלוסייה הנ"ל
תעסוקה
הנציבות לשוויון אנשים עם מוגבלויות
חלק חמישי: משפט משווה
קנדה
אנגליה
חלק שישי: קידום פתרונות לצמצום הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי
סיכום ומסקנות
מקורות
