חוקי היסוד הקיימים בחוק הישראלי קובעים, שורה של זכויות פוליטיות. בחוקי יסוד אלה אין כל התייחסות ישירה לזכויות חברתיות. עשרות ניסיונות שנעשו בעבר לעגן בחקיקת יסוד את הזכויות החברתיות באמצעות חוק יסוד מיוחד, לא התקבלו ע"י הכנסת. [1]
מנגד, המחוקק הישראלי חוקק מאות חוקים הקובעים הסדרים סוציאליים מקיפים במגוון תחומי החיים כגון הבריאות, הביטוח הלאומי , זכויות עובדים, זכויות נכים ומוגבלים, נפגעי תאונות עבודה, קשישים, בעלי מוגבלויות, ילדים בעלי צרכים ועוד. רוב הזכויות החברתיות מוגדרות בחוק, ובמקרים מסוימים כתוצאה בתקנות והוראות של רשויות מנהל שהוסמכו לכך. [2]
בעשורים האחרונים התרחשו בישראל תהליכי שחיקה משמעותיים, במסגרתם צומצמה במידה ניכרת מדיניות הרווחה, והיקף השירותים הסוציאליים שהמדינה מעניקה לאזרחיה ואיכותם התדרדרו. בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת עדיין נחשבה ישראל לדמוקרטיה ליברלית, שבה אי השוויון הסוציו אקונומי היה קטן יחסית לזה שבמדינות המערב האחרות, ואולם מאז קיים בישראל תהליך מתמיד של הגדלת הפערים החברתיים, העלאת יוקר המחיה, גידול בהיקף העוני ושחיקת מעמד הביניים. בשנות האלפיים נמצאת ישראל במיקום נמוך בין המדינות המפותחות בכל הנוגע לפער בין ההכנסות הפנויות של מעמד הביניים לאלו של בעלי ההכנסות הגבוהות , ובמקום גבוה בשיעור הכללי של התושבים החיים מתחת לקו העוני.
מבוא
חלק ראשון: אפיון הזכויות כלכליות – חברתיות
חלק שני: הקשיים בהגנה המשפטית על זכויות חברתיות
חלק שלישי: הזכויות החברתיות וערך "כבוד האדם"
הקושי במושג "כבוד האדם"
הזכויות החברתיות כחלק מ"כבוד האדם"
הרחבת הזכות "לקיום מינימלי"
חלק רביעי: היקפה של הזכות ל"מינימום חיים בכבוד"
מיהות האוכלוסיה הזכאית לזכויות החברתיות
חלק חמישי: אופן תקיפת הפגיעה בזכויות חברתיות
תקיפה ישירה של חוק הסותר זכות חברתית
הגנה עקיפה: הגנה על הזכויות החברתיות באמצעות הזכויות האזרחיות
סיכום
מקורות
