בימי הביניים נתפסה מחלת הנפש כעונש מידי שמים, כאשר חולי הנפש אף הועלו על המוקד. בתקופת הרנסנס חולי נפש הוקעו על ידי החברה וסולקו מהערים ל"ספינות השוטים" . מחלת נפש פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי והרגשי ובכושר לביקורת המציאות והשיפוט של החולה. לעתים הפגיעה כה קשה עד שהחולה אינו מסוגל לדאוג לצרכיו הבסיסיים, ולעיתים אף מהווה החולה סיכון לעצמו או לזולת[1]
גם היום בשנות העשרים של המאה העשרים ואחת, למרות המחקר המקיף בתחום המוח האנושי , מחקר העוסק במנגנונים השונים המפעילים את המח והמכוונים את ההתנהגות והמחשבה של האדם, רוב העניינים המתייחסים למוח האדם הם ברובם עדיין בבחינת תעלומה.[2]
המונח "מחלת נפש" מופיע במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי בכעשרים חוקים שונים, כאשר בדרך כלל המושג עצמו אינו מובהר בחוק. כך למשל בסע' ההגדרות בחוק טיפול בחולי נפש [3] מוגדר המונח "חולה "כ"אדם הסובל ממחלת נפש." ואולם המונח "מחלת נפש "עצמו אינו מוגדר כלל והוא מפורש ע"י ביהמ"ש בהתאם להקשר. [4]
להלן דוגמאות על מנת לסבר את האוזן:
סעיף 34ח לחוק העונשין [5] דן בסייג לאחריות פלילית בגין אי שפיות הדעת. הסעיף קובע כי: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת ממש –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו
(2) להימנע מעשית המעשה"
מבוא
גישת המשפט העברי לחולה הנפש
חיוב או פטור לחולה נפש – היבט עיוני
הגדרתו המשפטית של חולה הנפש
אחריותו של פגוע הנפש עפ"י החוק הפלילי
הצידוק למתן פטור לחולה נפש מאחריות פלילית
סע' 34ח לחוק העונשין
דינו של נאשם שהוכר כ"פגוע נפש"
מעמדו של נאשם שסע' 34ח לחוק הוחל עליו
"אשפוז כפוי פלילי" ו"אשפוז כפוי אזרחי"
התקופה המירבית לצו אשפוז כפוי
אחריותו הנזיקית של חולה הנפש
ההיבט העיוני
האם היעדר סייג אי שפיות בפקודת הנזיקין מהווה הסדר שלילי או לאקונה?
האם יש לחולה נפש אחריות נזיקית
סיכום
