מוסד הבוררות הוא עתיק יומין. מאז ומתמיד הכירו בנוחות היחסית המתקיימת בדרך של פתרון סכסוכים באמצעות בורר, ביחס להליכי השיפוט בטריבונלים המשפטיים הרשמיים. קיימת מחלוקת בין ההיסטוריונים האם מוסד הבוררות קדם לבתי המשפט. גישה אחת גורסת כי בני האדם נטו לפתור סכסוכים באמצעות בורר עוד בטרם הקימו השלטונות מערכת משפטית מוסדרת. גישה זו רואה במוסד הבוררות שלב ביניים בין השלב הראשון בו הייתה קיימת הגישה הפרימיטיבית שהייתה נהוגה בעת העתיקה ובה אדם היה עושה דין לעצמו בכוח הזרוע, לבין השלב השלישי שבו הריבון ייסד מערכות משפט מוסדרות. גישה אחרת גורסת כי מוסד הבוררות התפתח לאחר שכבר נוסדו מערכות משפטיות מוסדרות. לטענת תומכי הגישה, אין מוסד הבוררות יכול להתפתח כאשר אין גוף שמסוגל לאכוף את החלטותיו.
כיום מתקיים מוסד הבוררות בצד המוסדות המשפטיים הרשמיים. ההכרה במוסד הבוררות מעוגנת בחוק הבוררות הישראלי ובחוקי המדינות השונות, ומערכת המשפט מקיימת יחסים נורמטיביים עם המוסד האלטרנטיבי, מה שמעורר במקרים רבים את הדיון בעצמאות הבורר ובשאלת התערבות בתי המשפט בסמכויות הבורר. בניגוד לביהמ"ש, הבורר רשאי לקבוע את סדרי הדיונים ומועדם. הוא איננו כבול לחוק החל בבית המשפט, ויכול לדון לפי שיטות משפט שונות או לפי הסדרים נורמטיביים נהוגים, ככל שהסכימו לכך הצדדים.
אין חולק כי בבסיסו של מוסד הבוררות עומדת הסכמת הצדדים להליך. להבדיל מהליכי גישור ופישור שאינם מחייבים את הצדדים מבחינה משפטית ונועדו למצוא פתרון שישביע את רצון הצדדים בצורה אופטימלית בדרך של מציאת נקודת האיזון, הרי שהחלטת הבורר מחייבת את הצדדים גם ללא הסכמתם וגם במידה שההחלטה מעדיפה צד אחד לסכסוך על הצד האחר.
מבוא
בוררות חובה בישראל
שיטות משפט אחרות
מסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
