משבר הקורונה העלה לדיון את חובותיהן של חברות תעופה מול ציבור הנוסעים. לאורך משבר הקורונה, הנמשך כבר כשנתיים, חלו מעת לעת הגבלות על טיסות בינלאומיות שאילצו את חברות התעופה לדחות או לבטל לחלוטין טיסות. לקוחות רבים, בארץ ובעולם, מצאו את עצמם בדיונים מול חברת התעופה שממנה רכשו את הכרטיס, בדרישה להשבה של הסכום ששילמו עבור רכישת הכרטיס לטיסה שבוטלה ולתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים שנגרמו ללקוחות בעקבות ביטול הטיסות. אין ספק כי במקרה שבו הטיסה לא התקיימה בסופו של דבר בשל הגבלות הקורונה, מחויבת חברת התעופה להחזיר את מה ששולם לה על ידי הלקוח. השאלה שניתן לשאול היא, באילו נסיבות חייבת חברת התעופה לשלם גם פיצוי ללקוח מעבר להשבה של מה ששילם.
סעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה[1] קובע כי נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה ובוטלה הטיסה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או ממארגן הטיסה את כל אלו: א. שירותי סיוע. ב. השבת תמורה או כרטיס חלופי, לפי בחירתו של הנוסע. ג. פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה (הפיצוי שבתוספת נגזר ממרחק הטיסה שבוטלה).
מבוא
תכליות דיני הגנת הצרכן
עסקה צרכנית מרחוק
התכליות הייחודיות של חוק שירותי תעופה
הפרשנות של סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה
הפרשנות הראויה – עמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
