בעבודה אבקש לבחון את מעמדו של בעל הערת אזהרה בהליכי חדלות פירעון, תוך התמקדות בהערת אזהרה שלילית.
סעיף 126 לחוק המקרקעין[1] מכיר באפשרות לרשום הערת אזהרה חיובית ובאפשרות לרשום הערת אזהרה שלילית. הערת אזהרה חיובית היא הערה הנרשמת לשם הבטחת התחייבות לביצוע העסקה במקרקעין. העסקת אזהרה שלילית היא הערת אזהרה הנרשמת בשל התחייבות להימנע מביצוע עסקה במקרקעין. לרוב, הערת אזהרה חיובית נרשמת על ידי רוכש של המקרקעין, והערת האזהרה החיובית נרשמת כשלב-ביניים עד להשלמת תנאי החוזה בין הצדדים ולהשלמת רישום הזכויות על שם הרוכש. הערת אזהרה שלילית היא הערה הנרשמת לרוב על ידי נושה, המבקש להבטיח כי הנכס ימשיך להיות בבעלות החייב כדי שיוכל להיפרע ממנו אם החייב לא יפרע את חובו. הערת אזהרה שלילית איננה שלב-ביניים בדרך לרישום אחר, אלא היא המטרה הסופית בכל הנוגע לנכס.
בפסיקה נדונה שאלת מעמדו של בעל הערת אזהרה בהליכי חדלות פירעון, והאם הוא נחשב לנושה מובטח שקודם לנושים האחרים ורשאי לממש את הנכס שלגביו נרשמה הערת האזהרה מבלי להיות כפוף להליכי חדלות הפירעון. הגישה הרווחת בפסיקה היא, כי נושה בעל הערת אזהרה חיובית נחשב לנושה מובטח בהליכי חדלות פירעון, והוא רשאי לממש את המקרקעין מבלי להיות כפוף להליכי חדלות הפירעון.
מבוא
מעמדו של בעל הערת אזהרה בהליכי חדלות פירעון
האם יש הבחנה בין הערת אזהרה חיובית לבין הערת אזהרה שלילית
מהותה של הערת האזהרה
ההשלכות הנובעות ממעמדו של בעל ההערה השלילית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
