בעבודה אבחן האם הסדרים בין מתחרים שעניינם הוא החלפת מידע ושיתוף פעולה בין מתחרים נחשבים להסדרים כובלים האסורים לפי דיני התחרות. אציג את היחס המורכב, בישראל ובעולם, להסדרים כאלה, ואת הגישה לפיה יש לבחון כל הסדר שכזה לגופו בהתאם לתועלת שהוא עשוי להצמיח לצדדים ולשוק ובהתאם למידת הפגיעה שהוא עלול לגרום לתחרות החופשית. המבחן המקובל לעניין זה הוא מבחן "מקבילית הכוחות", שבו מאזנים את התועלת הצומחת מההסדר אל מול הפגיעה שהוא עלול לגרום לתחרות - ככל שהתועלת עולה על הפגיעה הוא לא ייחשב להסדר כובל, וככל שהפגיעה עולה על התועלת הוא ייחשב להסדר כובל. מבחנים אלו לא נקבעו במפורש בחקיקה בישראל, בניגוד לאירופה למשל ששם הנושא מוסדר בהנחיות ספציפיות של האיחוד האירופי, והגישה בישראל היא כי יש לבחון הסדרים אלה על פי הכללים הרגילים לעניין בחינת הסדרים כובלים. בעבודה אטען כי גישה זו היא בעייתית, משום שהסדר כובל מהווה עבירה פלילית, ויש קושי להרשיע בעבירה פלילית בגין הסדרים שדורשים שיקול דעת מורכב ואיזון בין התועלת שבהם לבין הפגיעה שבהם, משום שיכולים להיות דעות שונות לגבי האיזון הראוי במקרה הספציפי, ובכל מקרה קשה להרשיע בעבירה פלילית אדם שלא ביצע את האיזון הראוי לדעתו של בית המשפט, ובפרט כאשר הבחינה של בית המשפט נעשית כ"חוכמה שבדיעבד", לאחר שההסדר כבר יושם תקופה מסוימת ויש נתונים ברורים יותר לגבי מידת התועלת שלו ומידת הפגיעה שלו מכפי שהיו בפני הצדדים שחתמו על ההסדר מלכתחילה.
מבוא
הסדר כובל מהו
החלפת מידע בין מתחרים כהסדר כובל
משפט משווה
האם יש להסדיר את הנושא בחקיקה ספציפית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
