הצורך בהתמודדות עם סוגית הריסות בתי מחבלים
כפי שראינו עד כה, למעשה הריסת בתי מחבלים מעלה סוגיות של זכויות אדם המשתייכות לתחום ההומניטארי. בפועל אם כן, אנו עוסקים בחלק זה של העבודה במשפט הבינלאומי ההומניטארי (International Humanitarian Law) ואנו מבקשים לבדוק את עמדתו בסוגיה הנדונה.
תחילה יצוין כי ענף זה של המשפט פותח במקור ביחס למצבי מלחמה וכיבוש והוא נועד להגדיר ולתחום אילו פעולות מותרות ואילו מעשים אסורים תוך כדי מלחמה, זאת על מנת למנוע פגיעה בזכויות אדם ולהבטיח את זכויותיה של האוכלוסייה האזרחית "העורפית" שאינה לוקחת חלק בפעולות הלחימה, כמו גם על זכויות הלוחמים הפצועים ושבויי המלחמה. ניתן לומר, אם כן, כי מטרתו של המשפט הבינלאומי ההומניטרי היתה לשמור על צלם אנוש בזמן מלחמה (מכאן שמו הנוסף – דיני מלחמה או כללי מלחמה).
יודגש כי "דיני מחלמה" אלה נועדו לחול ביחסים בין מדינות או בין צדדים אשר מכבדים את דיני המשפט הבינלאומי. למרבה הצער, בעת האחרונה חלה תפנית בעולם כאשר החלה להתנהל מלחמה של גורמי טרור בתוך מדינות וכנגדן או מלחמה של מדינות נגד גורמי טרור. מיותר לציין כי גורמים אלה אינם רואים עצמם כבולים לכללי המלחמה[1] הם אינם מתחשבים בחיי אדם (גם לא בחייהם של חייליהם הטרוריסטים)[2] כך שלמעשה רק צד אחד מוצא עצמו כבול למגבלות המשפט הבינלאומי.
פרק ב' - היחס של המשפט הבינלאומי ביחס להריסת בתי מחבלים
הצורך בהתמודדות עם סוגית הריסות בתי מחבלים
הגבלות המשפט הבינלאומי
תקנה 43 לתקנות האג וסעיף 64 לאמנת ג'נבה
תקנה 23 לתקנות האג
תקנה 50 לתקנות האג
תקנה 46 לתקנות האג
סעיף 53 לאמנת ג'נבה הרביעית
סעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית
סעיף 71 לאמנת ג'נבה הרביעית
סעיף 72 לאמנת ג'נבה הרביעית
סעיף 73 לאמנת ג'נבה הרביעית
זכות הקנין כזכות יסוד חוקתית (חוק יסוד כבוד האדם וחירותו)
סוגיית הריסת בתים בעולם
בית הדין הפלילי הבינלאומי
פסיקה
