הודאה שניתנה בפני מדובב

פסק הדין בו אעסוק הוא עפ 3817/09 מחמד אזברגה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.09.2010)

1. תמצית הרקע העובדתי

עסקינן בפסק דין שניתן במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט העליון לאחר גזר דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז אשר במרכזו ניצב מחמד אזברגה (להלן: "הנאשם"). על פי כתב האישום, הנאשם השליך רימון לעבר ביתו של ראש מועצת כפר יונה. אם לא די במעשה זה, הואשם הנאשם בשורה של עבירות נלוות ובהן: החזקת נשק, נשיאת נשק והובלתו, נהיגה בזמן פסול, זיוף מסמכים וכיוצא בזה. הנאשם הורשע (פרט לעבירה אחת של קשירת קשר לביצוע פשע בה הוא זוכה) ונקצב עונשו לשישים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, שלילת רישיון הנהיגה, קנס וכן הלאה.

אולם, עיקר הערעור הוגש מאחר וגזר הדין הסתמך, בין היתר, על עדות מדובב שהוכנס לתאו של הנאשם "וחילץ" ממנו הודאה לפיה הוא ביצע את המעשים שבהם הוא מואשם. אולם, במקרה של הנאשם, בניגוד למקרים אחרים בהם מופעלים מדובבים, השיחה שנערכה בין המדובב ובין הנאשם לא הוקלטה כראוי. לעניין זה חשיבות רבת מעלה שכן הרשעה על פי עדות מדובב מסתמכת על שני עקרונות מרכזיים: ההודאה צריכה להימסר חופשית ומרצון ולא נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן ("מחסום הקבילות"). בנוסף, יש להוכיח את סימני האמת הפנימיים של ההודאה ודבר מה נוסף.

1. תמצית הרקע העובדתי

2. ביקורת על פסק הדין

2.1 בית המשפט פוסל הודאה שחולצה מנאשם על ידי מדובב

2.2 האם הפעלת מדובבים היא אמצעי כשר להפללת נאשמים?

2.3 האם לגיטימי שמדובב יחלץ הודאה באמצעות שקרים והפעלת מניפולציות על הנאשם?

3. סיכום