כלל אי האפליה הוא אחד מעקרונות היסוד החוקתיים, השלובים בתוך שיטת משפטנו ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.[1] סוגיות הקשורות בשירות הצבאי הינן סוגיות המצויות על סדר היום מאז קום מדינת ישראל. אנו עדים לתופעה שהולכת וגדלה של ירידה בשיעור היחסי של ציבור המשרתים בצה"ל במסגרת שירות חובה מתוך כלל אזרחי מדינת ישראל.
בעשור האחרון ובעיקר לאחר המחאה החברתית של שנת 2011 נראה כי חלה התעוררות המודעות הציבורית לנושא "שוויון בנטל" כאשר הסוגיה העיקרית שעומדת לדיון הינה נושא הפטור הקיים לטובת הציבור החרדי משירות צבאי חובה.[2] עניין נוסף, שעומד לדיון הינו השיח בין המחוקק לבין בג"ץ בנושא הסדרת הפטור משירות הצבאי המוענק לחרדים בצורה שוויונית עד כמה שניתן. סוגיה זו מעסיקה את עד לימים אלה את המשפט החוקתי שלנו, את הפוליטיקאים, את הציבור ואת הצבא, יחד עם המציאות הפוליטית המשתנה בישראל.
ישנה חשיבות יתרה לקיים ולעמוד את נטל השוויון במדינה, בעיקר במדינה מורכבת כמו מדינת ישראל אשר המציאות בה מאוד דינאמית והשלכות אי גיוס של ציבור כה גדול במדינה, מהוות השלכות מרחיקות לכת על שאלת הגיוס של החברה הישראלית וכן על השאלה החוקתית של השוויון בנטל השירות הצבאי במדינתנו הדמוקרטית.
מבוא
רקע
הזכות לשוויון בראי המשפט החוקתי
פטור לציבור החרדי משירות חובה בצה"ל
כיצד מתמודד המשפט הישראלי במקרים של התנגשות בין הזכות לשוויון לבין פטור משירות בצה"ל בקרב הציבור החרדי ?
מקרים מן הפסיקה
חקיקה רלוונטית ,חוק טל
חופש הדת כאמצעי להצדקת אי גיוס חרדים לצה"ל
משפט משווה
האם הפתרון הקיים הינו ראוי?
סיכום מסקנות והמלצות
ביבליוגרפיה
