במסגרת העבודה אבקש לבחון את ההצדקה לקיומו של איסור פלילי על פי החוק בקשר לספסרות בכרטיסים לאירועים. בספרות המשפטית, מוכר הדיון בקשר להצדקות לקיומו של איסור פלילי, ומספר מלומדים ביקשו לנסח, כל אחד בדרכו, מודל של "שרשרת הפללה" ורשימת מבחנים אשר בהתקיימם ניתן יהיה להצדיק קיומה של עבירה פלילית בגין מעשה מסוים או התנהגות מסוימת.
שרשרת ההפללה שתיבחן בעבודה היא זו שהוצעה בספרו של דר' הרדוף[1]. לשיטתו של הרדוף שרשרת ההפללה כוללת ארבעה מבחנים עיקריים: א. זיהוי סוג של התנהגות פוגענית. ב. תכליתיות. ג. בחינת חלופות הפללה. ד. הערכת הפגיעה של פתרונות. כל אחד מהמבחנים הללו מורכב ממספר מבחני-משנה, ואבחן את יישומם אחד לאחד בקשר לספסרות בכרטיסים.
הטענה העיקרית שתלווה את העבודה לכל אורכה היא כי יש להבחין בין ספסרות מאורגנת ושיטתית, כזו המבוצעת על ידי ספסרים הפועלים בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים באופן קבוע ולמטרות רווח, לבין ספסרות חד-פעמית של אדם שרכש כרטיס ואיננו יכול להגיע לאירוע עבורו נרכש הכרטיס והוא מבקש למכור את הכרטיס על מנת שלא להפסיד את כספו. מוכר חד-פעמי זה יכול אף הוא להיחשב כספסר במידה והמחיר שבו הוא מוכר את הכרטיס עולה על המחיר שבו קנה את הכרטיס מלכתחילה.
מבוא
זיהוי סוג של התנהגות פוגענית
תכליתיות
בחינת חלופות הפללה
הערכת הפגיעה של פתרונות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
