כללי
בנייר עמדה זה אדון בשיטת המחקר הראויה של המשפט העברי וליתר דיוק באחד הטיעונים שהעלה פרופ' יצחק אנגלרד (להלן: "אנגלרד") כנגד שיטתו של פרופ' יהודה ליב אשר גולאק (להלן: "גולאק"), ממייסדי המחקר המודרני של המשפט העברי ואחד מחוקריו הבולטים. בנוסף, אתייחס לתשובתו של פרופ' מנחם אלון (להלן: "אלון") אשר אף הוא עסק, בין היתר, בחקר המשפט העברי ואף נחשב לאחד מגדולי המומחים בתחום זה.
הטיעון הביקורתי של פרופ' אנגלרד באשר לשיטתו של פרופ' גולאק
בניתוחו את שיטת גולאק מתבסס אנגלרד על ספרו של זה "יסודי המשפט העברי"[1] בהיותו – לדידו של אנגלרד "הספר השיטתי הכולל ביותר" בתחום חקר המשפט העברי, בו הוקדשה מחשבה רבה לשאלה המתודית[2].
בעניין השאלה המתודית, סבור אנגלרד כי גולאק נוקט בשיטת מחקר היסטורי פנימי לפיה אין בוחנים התפתחות מוסדות המשפט לפי סדר כרונולוגי אלא "חודרים לתוך תכנו ומובנו של איזה מוסד משפטי"[3] וזה מגלה לחוקר את גדולו ההדרגי ואת השתנות דיניו בהתאם לצרכי החיים באופן שהחוקר יכול להתחקות אחר התהוות המוסדות המשפטיים "כצמחים ... שיש בהם גרעינים של החיים, לראות איך גדלו, בכרו והשתרשו ... בחיי העם לפי דרישות הזמן והמקום, או איך נעקרו ובטלו, אם לא התאימו לדרישות החיים"[4].
