שאלת המחקר
מטרתה המחקר הינה להציג הבדלים מהותיים ופרוצדורליים בין אכיפה פלילית והאכיפה מנהלית, זאת באופן כללי וכן ביחס לעבירת התרמית בניירות ערך, וזאת תוך הצבעה על הרציונליים שעמדו בבסיס יצירת העבירה המנהלית של תרמית בניירות ערך לצד העבירה הפלילית. שאלת הדיון היא האם מדובר בכלי מועיל לצמצום היקף העבריינות בשוק ההון.
מבוא
סעיף 54 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 אוסר מעשה "תרמית" בניירות ערך. בהתאם לאמור בחוק, תרמית בניירות ערך יכולה לבוא לידי ביטוי בשתי דרכים: בדרך של הנעה – של אדם אחר לבצע עסקה בנייר ערך, וזאת באמרה, בהבטחה או בתחזית כוזבות; ובדרך של השפעה – על תנודות של נייר ערך, וזאת בדרכי תרמית.
מאחורי ההגדרות הלקוניות האלה עומדים מעשים שונים ומגוונים של מניפולציות אפשריות בניירות ערך. כפי שצוין בנייר "עמדת סגל משפטית בנושא תרמית במסחר בניירות ערך" שפורסם ביום 10.09.2014[1], המושג "דרכי תרמית" במשך שנים פורש על ידי הפסיקה תוך קביעה כי דרכי תרמית הן רבות פנים וצורה. בנייר העמדת סגל משפטית הובאה רשימה (לא סגורה) של סוגי התנהגות במסר שמקימים חשד לתרמית בניירות ערך, אשר כוללת: ביצוע עסקאות במסחר, תוך השפעה על שער נייר ערך במטרה ליצור מצג שווא לפיו קיים מסחר ער בנייר ערך או שינויים בשערו; מתן הוראות מסחר וביטול הוראות אלה לפני ביצוע העסקאות, וזאת כדי ליצור רשום כאילו קיים היצע או ביקוש אמיתי בין השערים הקיימים, ובכך להשפיע על שער נייר ערך; מתן הוראות או ביצוע עסקאות כדי ליצור עודף ביקוש או עודף היצע של נייר ערך ובכך להשפיע על שערי הקנייה או המכירה של אותו נייר ערך.
שאלת מחקר וסקירת ספרות
מבוא
הבחנה בין אכיפה פלילית לבין אכיפה מנהלית
עבירת התרמית בניירות ערך
עבירת תרמית פלילית ועבירת תרמית מנהלית בקשר לניירות ערך
התכלית מאחורי יישום דרכי אכיפה חלופית והבעיות הטמונות בדרכים אלו
סיכום
