המלומד מנשה שאווה כתב בספרו השיפוט בדיני משפחה - לקט מאמרים בצירוף הערות ועדכונים, שמירוץ הסמכויות בין ביהמ"ש האזרחי (בתחילה ביהמ"ש המחוזי ואח"כ ביהמ"ש לענייני משפחה) לבין ביה"ד הרבני נובע מתוכנם וניסוחם של סעיפים 3 ו 4 של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 (להלן - "חוק שיפוט בתי דין רבניים").[1]
המלומד חיים כץ כתב בספרו משפחה ומשפט בישראל - שאלות ותשובות נפוצות, שאין כמעט אח ורע במערכות משפטיות בעולם, לכך שיש סמכות מקבילה בין בית המשפט האזרחי לביה"ד הרבני.[2]
המלומד חיים כץ כתב, שסמכותו של ביה"ד הרבני נובעת מחוק שיפוט בתי דין רבניים. לדבריו חוק זה נחקק כדי למנוע קרע בעם, בין אלו, שגירושיהם יוכרו ע"י ההלכה, לבין אלו, שגירושיהם יוכרו רק ע"י המדינה.
בתי הדין הרבניים אינם מכירים בתוקפם של גירושין אזרחיים ואם אישה תתגרש בגירושין אזרחיים ותתחתן עם גבר אחר ותלד לו ילדים - ילדים אלה יחשבו, כממזרים, שלא יוכלו לבוא בכלל ישראל. את המצב הזה ביקשה למנוע חקיקתו של חוק שיפוט בתי דין רבניים.[3]
כשבא לפני עו"ד תיק גירושין ובו הוא מייצג גבר יהודי אזרח ישראל, עוה"ד ינטה להגיש מהר תביעה לביה"ד הרבני בה יכרוך את ענייני הרכוש והמזונות ובכך יקנה לביה"ד הרבני סמכות לדון בתיק זה ויחסום את האפשרות של האשה ועורך דינה לפנות לביהמ"ש האזרחי באותם נושאים.
מבוא
פרק א' - מירוץ הסמכויות עד לבג"צ בבלי
פרק ב' - קו פרשת המים - בג"צ 1000/92 חוה בבלי נ' ביה"ד הרבני הגדול ואח'
פרק ג' - המצב לאחר בג"צ בבלי בבתי המשפט בפסיקות עדכניות של בתי הדין הרבניים
סיכום
