שאלה ראשונה
במשפט פלילי, ניתן לבסס הרשעה על סמך עדותו של עד יחיד, כאשר העדות זוכה לאמון מלא, למעט במקרים שבהם הרשעה על סמך עדות יחידה טעונה תוספת ראייתית בדמות חיזוק, סיוע, "דבר מה נוסף" או חובת הנמקה. בענייננו, עדות של עד מדינה מחייבת תוספת מסוג סיוע, שהיא כאמור תוספת ראייתית מסבכת ממקור נפרד ועצמאי, שמצביעה על אשמת הנאשם ושמתייחסת לנקודה ממשית השנויה במחלוקת.
דודי, חתם על הסכם עד מדינה. עד מדינה שהוא שותף הוא עד שמתקיימים בו התנאים הבאים: (א) הוא מסכים להעיד כנגד שותפיו לעבירה. (ב) בתמורה להסכמתו להעיד מובטחת לו טובת הנאה כלשהי, כמו במקרה שלפנינו, אי הגשת כתב אישום נגדו.
שאלה שנייה
קבע השופט בך בפס"ד ביטר כי חיבור מסמכים שקריים ו"מפוברקים" חורג מתחום המותר. ישנו הבדל משמעותי בין אי-גילוי האמת או אף אמירת אי-אמת לנחקר לבין הטעיתו על-ידי חיבור מסמכים כוזבים המתיימרים להיות ראיות ממשיות. דברים אלה של השופט בך מכוונים לשלב החקירה הגלויה המבוצעת כנגד חשוד בעבירה, בהתאם למעמדה של דינה בעת שנמסר לה על ידי שלום כי אומתו טביעות האצבעות שלה על כלי הרצח.
שאלה שלישית
עדות שמיעה היא עדות של עד על עובדות שנקלטו בחושיו של אדם אחד והגיעו לידיעת העד מפי השמועה. עדות זו אינה קבילה במשפט האזרחי (וגם במשפט הפלילי). אולם, קיימים מספר חריגים. אחד מהחריגים הוא אמרות נפטרים, הרלוונטית לענייננו. בהתאם לפס"ד קירשנבאום, ומאוחר יותר בפס"ד ביידר, נקבעו שלושה תנאים בכדי להכשיר אמרת נפטר: ראשית, על ההודעה לעמוד בניגוד לאינטרס הממוני או הרכושי של המנוח בעת מסירתה; שנית, בשעת מתן ההודעה, על המנוח לדעת כי ההודעה עלולה לפגוע באינטרס שלו כאמור; ושלישית, למנוח צריכה היתה להיות ידיעה אישית על העובדות הנכללות בהודעתו.
