שאלה ראשונה
א. בטרם אדון בנסיבותיו של כל אחד מן הצדדים, אבחן את הגדרתה של העבירה ה"דמיונית", ואת יסודותיה.
לגבי היסוד העובדתי, הדרישה הראשונה היא - "המשתמש". הסעיף איננו מגדיר מהו "משתמש", ואיזה שימוש נחשב לשימוש אסור על פי הסעיף. סביר להניח כי גביית כספים באמצעות הכרטיס עולה לכדי שימוש אסור על פי הסעיף, אולם יש לדון האם הפעולות שביצעה למשל מירית – איסוף פרטים אודות בעלי הכרטיס באמצעות הכרטיס, נחשב אף הוא ל"שימוש" אסור על פי הסעיף. יסוד עובדתי נוסף הנדרש בעבירה, הוא כי השימוש ייעשה ב"כרטיס חיוב" על פי הגדרתו בסעיף. בעניינינו יש לדון האם כרטיס המאני כארד נופל לגדרי אחת מהחלופות שבהגדרה ל"כרטיס חיוב". ספק האם הוא נחשב ל"כרטיס אשראי" או ל"כרטיס בנק", אולם נראה כי לכל הפחות הוא נופל להגדרות הכוללות של "כרטיס תשלום" ו/או "חפצים אחרים המיועדים לרכישת נכסים". ההגדרה של "נכס" בסעיף היא הגדרה רחבה, והיא בוודאי כוללת את הכספים שנגבו מהאנשים.
שאלה שנייה
א.
גואל בוודאי לא יכול להיחשב שמבצע של העבירה עצמה, שכן הוא לא הצית בפועל את בית אביה של רווית, אולם יש לדון בהרשעתו בעבירה של ניסיון לביצוע העבירה ה"דמיונית".
לפי סעיף 25 לחוק, אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה. בסעיף 26 לחוק נקבע, כי לעניין ניסיון אין זה משנה כי עשיית העבירה לא הייתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו. אשר על כן ברור כי לשם עבירת הניסיון אין זה משנה שגואל התבלבל בין הדלק לבין המים בשל בורותו, וניתן יהיה להרשיע אותו בכל מקרה בעבירה של ניסיון.
