בעבודה אדון בגישור הפלילי וביחס בינו לבין הגישור האזרחי. הליך הגישור מוכר במשפט האזרחי כבר שנים רבות כמנגנון אלטרנטיבי לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. הליך הגישור האזרחי התפתח כחלק מתנועת ה-ADR, שהצביעה על הכשלים בהליכים המשפטיים המתנהלים בבית המשפט, ועל ההשלכות השליליות שיש להליכים המשפטיים על הצדדים. כחלק מתנועה זו, התפתח הליך הגישור, שהוא בעל זיקה רבה לתורת המשפט הטיפולי. הליך הגישור כחלק מתורת המשפט הטיפולי איננו מתמקד בשאלה המשפטית הטכנית העומדת במוקד הסכסוך, כפי שנעשה בבית המשפט, אלא בצדדים עצמם, בפיתוחם, העצמתם ופיתוח מסוגלות שלהם לנהל דיאלוג ביניהם להגעה לפתרון מוסכם בכוחות עצמם בלבד. בשנים האחרונות החלו הרעיונות של הליכי הגישור לחלחל גם למשפט הפלילי, וכיום נוהגת בפועל פרקטיקה של ניהול גישור פלילי בבתי המשפט הפליליים.
בעבודה אבקש להראות כי יש הבדלים משמעותיים ומהותיים בין הגישור האזרחי לבין הגישור הפלילי, ולמעשה, מלבד השימוש המקביל במונח "גישור", אין ביניהם כל קשר. בניגוד לגישור האזרחי שהוא חלק מתורת המשפט הטיפולי ומבקש לתרום לרווחתם האישית של הצדדים, הגישור הפלילי התפתח בפרקטיקה על ידי בתי המשפט עצמם מתוך מטרה אחת ויחידה: לקצר את ההליכים המשפטיים ולהפחית את העומס על בתי המשפט. היתרונות הטיפוליים שיש להליך הגישור כחלק מתורת המשפט הטיפולי, אינם קיימים בגישור הפלילי, וגם אם הם קיימים במידה מסוימת הרי שמדובר לכל היותר בתועלת משנית ולא כחלק מהמטרות המרכזיות שאמורות לעצב את הגישור הפלילי ואת האופן שבו הוא מתנהל.
מבוא
הליך גישור – כללי
גישור בהליכים פליליים – כללי
גישור בהליכים פליליים – המצב הנורמטיבי
עמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
