מקורות התעניינותי ורציונל של העבודה
המתח בין תפישות של אינדיבידואליזם וקולקטיביזם מעסיק אותי מאד. יש לשער שהמקור להתעניינותי נעוץ בהתנסויות בקבוצות שונות בחיי האישיים, בעיקר בהשתייכותי לקהילה הדתית ולאחר מכן את עזיבתי את הקבילה והדת ו"חזרתי בשאלה", וגם בעיסוקי המקצועי, הנחיית קבוצות וטיפול בפסיכודרמה. בעבודתי אני רואה כיצד קבוצות מתהוות ומקבלות חיים משלהן. על מנת להבין את ההתרחשויות בקבוצה ואת התגובות של המשתתפים, אני מתייחסת לקבוצה כמכלול, ועובדת עם ה"קול הקבוצתי", תוך מודעות לתהליכים אישיים המתרחשים במקביל לתהליכים הקבוצתיים. מצד אחד, נראה שהקבוצה הופכת לישות עצמאית עם אפיונים משלה, שאינה בהכרח בהתאמה לפסיכולוגיה של כל אחד מהמשתתפים כאינדיבידואלים. מצד שני, כל אדם הוא אינדיבידואל נפרד, עם מערך פסיכולוגי אישי וייחודי ובמסגרת העבודה הקבוצתית המערך הזה אינו נעלם.
בהמשך לכל, אני תוהה כיצד עלינו להבין בני אדם? האם עלינו להתמקד בקבוצות או בחברה כדי להבין את היחיד או שיש להתמקד בפסיכולוגיה האישית של היחיד כדי להבין אותו? האם יתכן שאם נחבר את המערכים הפסיכולוגיים השונים של אינדיבידואלים נקבל בסיכום גם את מאפייני הקבוצה או החברה, או שמה מאפיינים אלה מתפתחים ברובד אחר?
שאלות אלו, הנובעות כאמור מחיי האישיים והמקצועיים, מופעיות סביב תופעות ומעשיים יום-יומיים, אך מובילות אותי תהיות מהותיות יותר בעלות איפיונים אוניברסליים. בחיפוש אחרי תשובות והעשרת הדיון, מצאתי לנכון לפנות לרעיונות ולכתבים שעשויים לשפוך אור ועומק אינטלקטואלי, הן מעולם ההגות והן מעולם האמנויות.
1. מבוא
1.1 מקורות התעניינותי ורציונל של העבודה
1.2 על "אדיפוס המלך"
1.3 סִינוֹפְּסִיס של המחזה
1.4 גרסאות בעברית
1.5 המבנה של העבודה
2. ציר ראשון: ההנגדה בין פרטי לציבורי ב"אדיפוס המלך"
3. ציר שני: שאלת מידת אחראיותו של אדם למעשיו
4. ציר שלישי: החוק כמתווך בין אינדיבידואל וקולקטיב
6. סיכום
מקורות
