חלק א – פילוסופיה בעולם ההלניסטי
1. שלוש אסכולות בפילוסופיה ההלניסטית
הפילוסופיה של התקופה ההלניסטית מתאפיינת בהתמקדות בתחום האתיקה. יתכן שזה משום שאלכסנדר מוקדון שם קץ לפוליס היוונית. האינדיבידואל באימפריה ההלניסטית שוב איננו אזרח בקהילה פוליטית אינטימית, כי אם איש קטן החשוף לגחמותיו של עולם גדול, מורכב ומשתנה. בתנאים אלו של אובדן שליטה, הוויכוח בין אפלטון לאריסטו לגבי האידיאות כבר אינו כה דחוף כפי שאולי הוא היה עבור אצילים נינוחים אלו. באופן דומה, שאלות לגבי המשטר האידיאלי אינן רלבנטיות בעולם שבו ממילא אין לפרט כמעט שום כוח להשפיע על המציאות הפוליטית. לפיכך, מתחילה מגמה של התכנסות פנימה, בחיפוש אחר התשובות בנפש האינדיבידואל. המטאפיסיקה איננה חשובה אלא אם היא מעניקה השראה אתית ותקווה לגאולה רוחנית (כמו בניאו-אפלטוניות); התיאוריה הפוליטית איננה חשובה לעומת האופן שבו הפרט בוחר להתייחס למציאות החברתית הנכפית עליו (כמו באסכולות שאסקור להלן).
חלק ב – פילוסופיה בימי-הביניים
1. פילוסופיה בימי הביניים וכיום
על אף שהפילוסופיה של ימי הביניים היא תחום די נשכח—הסטודנט לפילוסופיה ידלג פעמים רבות מאריסטו הישר לרנה דקארט—מסתבר שזוהי הגות שאינה כה מנותקת מאיתנו כפי שניתן לחשוב. אנתוני קני, בראיון עם בריאן מגי, מעלה היבטים חשובים שבהם הפילוסופיה של ימי הביניים רלבנטית לפילוסופיה מודרנית. אחד מהם הוא העיסוק בשפה ובלוגיקה, המזכיר את הפילוסופיה האנליטית של המאה העשרים. קני ומגי שניהם מציינים, למשל, כיצד העיסוק בלוגיקה—שהוזנח מאז דקארט והתחדש במאה התשע-עשרה—מגלה כיום מחדש תיאוריות שכל סטודנט בימי-הביניים הכיר כבר אז.
