סוקרטס היה פילוסוף יווני אשר נחשב בעיני רבים לאבי הפילוסופיה המערבית. סוקרטס עצמו לא השאיר אחריו כתבים ועיקר הידע עליו מגיע אלינו מפילוסופים אחרים כמו אפלטון וכסנופון. סוקרטס עסק בעיקר בתורת המידות ובענייני ניהול המדינה והאזרחות במדינה. הוא ביקש למצוא את ההגדרות הנכונות בנושאי מוסר, כדי להכיר את הדרך הראויה לנהוג בעולם. הוא לא הטיף למשנה מסוימת אלא בעיקר הראה טעויות מחשבה וסתירות אשר קיימות בכל חברה בעולם, וגם באתונה. שיטה זו נקראה דו שיח דיאלקטי סוקראטי, והיא אחד הגורמים המאפיינים הבולטים שלו.
כאשר היה סוקרטס בן 70 הוא נשפט באשמה של כפירה באלים והשחתת המידות של בני הנוער. הוא ניהל בעצמו את ההגנה ונערך דיון אשר קשור להיבטים שונים של האשמות המשפט נגדו. הוא נמצא אשם והוצא להורג.
עבודה זו תבקש לעסוק באפולוגיה של נאום ההגנה של סוקרטס כפי שהוא הוצג על ידי אפלטון. ראשית אתאר את האיש ואת תפיסת עולמו הכללית כדי להבין את הדרך שבה הוא היה מתמודד עם טיעונים וכיצד הוא חווה את העולם. לאחר מכן אבחן את ההאשמות אשר הועלו נגדו ואת הדרך שבה הוא התמודד עם האשמות הללו. לבסוף אעסוק בתגובה שלו להחלטה בית המשפט ובדרך שבה הוא ראה את הצורך להגיב להאשמות הללו וכלפי אנשי אתונה בכלל.
שאלת המחקר:
במה הואשם סוקרטס במשפט וכיצד התמודד עם האשמות הללו ?
מבוא
פרק ראשון: דיוקנו של סוקרטס: האיש ופועלו הפילוסופי
השיטה הסוקראטית
פרק שני: האשמות נגד סוקרטס
פרק שלישי: מענה על האשמות פורמליות ובלתי פורמליות
מענה על האשמות בלתי פורמליות
מענה על האשמות פורמליות
פרק רביעי: הערכה ביקורתית של האסטרטגיה של סוקרטס במשפט
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
