חלק א:
1.
האסכולה הסטואית נוסדה על ידי זנון ביוון העתיקה. השאלה הפילוסופית המרכזית של האסכולה הייתה כיצד ניתן להגיב לתחושה כי הכול מוכתב מראש על ידי גורמים חזקים יותר מאשר האדם. באותה התקופה היה שלטון ריכוזי בולט אשר חלש על כל ההיבטים השונים של החיים. האסכולה ביקשה להתמודד עם השלטון הזה ולמצוא את הדרך בה האדם יוכל להביא את עצמו לידי ביטוי בה. הפתרון המרכזי של האסכולה הזו הייתה לנתק את הרגש מן החיים ולפעול רק על פי צו השכל ולא הרגש. האסכולה האפיקורסית, אשר נוסדה על ידי אפיקורס, הדגישה את הצורך להיות מאושר ולא להיות טרוד בדברים שלא ניתן לפתור אותם. לדידם של מחזיקי האסכולה יש להביע רגשות באופן מוחשי, להגביר את התענוג ולדאוג לפן החומרי של החיים.
הדומה בין הגישות הללו היה בניסיון של שתיהן למצוא את הטעם האמתי של החיים על ידי התבוננות באופן בה אנשים חיים ועל ידי שקילה ובחינה של ההיבטים השונים של המציאות על פני כדור הארץ.
חלק ב:
ימי הביניים-
1.
הפילוסופיה של ימי הביניים הינה פילוסופיה אשר נמשכה מאות שנים ובעלת השפעה עמוקה על המחשבה האירופאית והעולמית בכלל. בין ההוגים אשר בלטו באותה התקופה היו גם אירופאים נוצרים אולם גם יהודים, כמו הרמב"ם, ומוסלמים, כמו אבו רושד, אשר השפיעו על הגות העולם. בלימודי הפילוסופיה המודרנית פסחו על אותם פילוסופים עקב ההיבט הדתי המובהק אשר היווה את ההגות שלהם. הפילוסופים היו אנשי כנסייה אשר פעלו מתוך תמיכה בכנסייה ומתוך רצון לתמוך בעקרונות הכנסייה. ההוגים הלא נוצרים עשו את אותו דבר מתוך נקודת מבטם. הרמב"ם למשל כתב במורה הנבוכים מעין הצדקה ותמיכה לתורה והוכחה כי אמת היא. בעקבות תהליך החילון של תנועת ההשכלה סלדו ההוגים המודרניים מן ההיבט הדתי של אותם הפילוסופים ועל כן הם נזנחו. התגובה הנרחבת נגד הדת ראתה בדת כדיכוי של המחשבה החופשית וכסירוס של המחשבה העצמאית. משום כך התייחסו אותם הוגים אל הפילוסופים של ימי הביניים כאל מי שאינם מחפשים את האמת הקוסמית הטהורה אלא מחפשים להגן על עקרונות הדת שלהם באמצעים פילוסופים.
