המהלך של דיקרט בפרק השני של ״הגיונות״
מהו המהות של "האני", לפי דיקרט?
דיקרט טוען שהמהות של האני היא המחשבה. כפי שהוא קובע "איני אפוא [...] אלא דבר חושב". (עמ' 47 – כל מראי המקום הם מהתרגום הישן של "הגיונות על פילוסופיה ראשונית"). כלומר הוא טוען שלא הגוף הוא מה שמאפיין אותו אלא הצד הנפשי ומתוך צד זה המאפיין היחיד שניתן להכיר בוודאות הוא המחשבה. רק המחשבה היא תכונה הכרחית ל"אני" וכל התכונות האחרות ניתן להוריד ועדיין "אני" יהיה קיים. במובן זה המחשבה מתגלה כמהות של "האני". אבל כדי להבין טענה זו ממש צריך לעקוב אחר המהלך שהוביל את דיקרט למסקנה זו, מהלך שאציג בסעיף הבה.
יום ״על הזהות האישית״:
יום מעלה בטקסט עמדה של פילוסופים קודמים: מהי עמדתם?
העמדה של "הפילוסופים" שיום מציג מזכירה קצת את העמדה של דיקרט לגבי קיומו של העצמי. לפי עמדה זו כל ההתנסויות שיש לאדם וכל המחשבות שלו בעצם מצביעות על קיומו של העצמי. הרי יש אני שחווה את החוויות ויש אני שחושב את הדברים (כפי שדיקרט טוען). יותר מכך, בדומה לעמדה של דיקרט, יום טוען שפילוסופים אלו רואים את העצמי כוודאות שמבססת את הידיעה שלנו ולכן אם נערער על העצמי הזה הרי שלא נוכל לדעת דבר.
