הספר שבחרתי לעבודה זו הוא "סבא סביח" של הסופרת תמי שם טוב, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, 2017. מאיירת: שמרית אלקנתי.
עלילת היצירה: הסופרת מקדישה את ספרה לאביה סביח, ומתארת סיפור משפחתי המתרחש בחברה הישראלית ובתוכו גם את סיפור הולדתו של מאכל הסביח בדוכן ברמת גן. העלילה מתארת משפחה אשר מגיעה לביקור אצל סבא וסבתא, שם הנכדים פוגשים את בנם של השכנים, אשר שואל לפשר שמו של הסב: מדוע הוא נקרא על שם מאכל? השאלה לפתע עולה למודעות של הנכדים התאומים, קרן ואור, אשר מתחילים לתהות מדוע באמת נקרא כך סבם, ופותחים עמו שיחה על הנושא. סבא סביח עונה ששמו הוא בשפה הערבית, ומתחיל לספר להם על ארץ הולדתו, עיראק. הוא מספר על עלייתו לישראל, ועל כך שרצו לשנות את שמו לשם עברי: צבי, כמו ששינו להרבה אנשים שנקראו בשם 'סביח', אך הוא לא הסכים, כיוון שהוא אוהב את שמו.
הסב מתאר כי באותם ימים היו מחליפים לעולים החדשים את השם לשם עברי, אך היום לטענתו המצב הוא שונה, ומכבדים את העולים החדשים ואת המנהגים והתרבות שהם מביאים מארצות מוצאם. בשיחה מספר הסב על המנהגים המיוחדים, כמו ארוחת הבוקר המשפחתית שהם אוכלים, למשל. הנכדים ממשיכים לתהות לגבי השם: האם לא מפריע לו ששמו על שם מאכל? סבא צוחק ואומר: למאכל קוראים על שם איש, ולא להפך, ומסביר: לעולה העיראקי אשר מכר ברחוב את ארוחת הבוקר העיראקית קראו סביח, וכך נדבק השם למאכל. ומהי משמעות השם סביח? זוהי קרן האור הראשונה של הבוקר, עוד לפני שהשמש עולה. בשלב זה ולאחר שהבינו את משמעות השם של סבם, מזדהים אתו הילדים כיוון ששמותיהם דומים לשם שלו: קרן ואור. בסיום הספר ניתן מתכון מפורט לסביח עם הוראות הכנה.
