"מפעם לפעם אתה זוכר שהיא קרועה", כך כתב המשורר חיים גורי על העיר, בשנת 1962.[1] בבוקר ב-5 ביוני, 1967, יצאה ישראל למלחמה נגד מצרים, לשם הגנה. באופן מפתיע גם ירדן הצטרפה למלחמה נגד ישראל. עוד באותו היום, ירדן הפגיזה את חלקה הישראלי של ירושלים, והקרב תם ונשלם רק לאחר שהוכרע הקרב הגדול על העיר העתיקה, שכלל את הקרב על הר הבית, ב-10 ביוני.
משה דיין, שר הביטחון דאז, נאם את נאומו ואמר כי ירושלים המבותרת אוחדה מחדש, ואף בשעה זו אנו מציעים לשכנינו הערבים יד לשלום, והבטיח כי יישמרו זכויותיהם הדתיות במלואן. מנגד, בצד הפלסטיני, כיבוש ירושלים המזרחית בידי ישראל הגיע באמצעו של תהליך התחזקות הזהות הלאומית-פלסטינית בקרב תושביה, וביולי 1967, המועצה המוסלמית העליונה קבעה כי "ירושלים הערבית הינה חלק בלתי נפרד מירדן."[2]
שירים רבים נכתבו על העיר, הן מהצד הישראלי והן מהצד הפלסטיני. מן הבולטים שבין משורריה הישראלים ירושלים באותה התקופה הם יהודה עמיחי וזלדה. המצב שנוצר בעקבות המלחמה, למרות האופוריה שהייתה בצד הישראלי, עורר מחדש נושאים חדשים שעלו על סדר היום, כשהבולט מבניהם הוא קביעת גבולות המדינה, בתוך המסגרת החדשה שיצאה, והיווה סלע מחלוקת בקרב פוליטיקאים, אך גם אנשי תרבות רבים, בניהם משוררים.
מבוא
פרק א': לפני ואחרי המלחמה
פרק ב': יהודה עמיחי
פרק ג': זלדה
פרק ד': סיכום השוואתי- יהודה עמיחי מול זלדה
ביבליוגרפיה
