א.רחל כתבה את השיר בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, ובתקופה זה שירת נשים נתפשה כשירה פשוטה יותר , בדיוק כפי שביאליק תיאר אותה בהספדו [1]. רחל כתבה בתקופה היסטורית שבה שירת נשים נתפשה, לכל היותר כמקהלה, שליוותה את השירה "האמיתית", הרצינית והמשמעותית של המשוררים הגברים. משום כך, רחל בקשה להצניע כביכול את המסר שלה. כפי שכתב התאורטיקן ג'יימסון [2] הטקסט, מתכתב עם מבנה פוליטי אידיאולוגי, אשר מהווה תשתית של הטקסט. המבנה הפוליטי , מבטא קונפליקט מעמדי, בין מעמד המשוררות למעמד המשוררים בתקופה , וניתן להבין מן הבתים האחרונים , שבהם הקונפליקט" קופץ החוצה" והמשוררת למעשה לא מצליחה להסתיר את המסר (אולי גם לא רוצה). כאמור ,רחל כתבה בתקופה שקדמה לקום המדינה, לדור הפלמ"ח לא היו משוררות, אלא רק משוררים- גיבורים. נושאי השירים שהיו מקובלים, בתקופתה למשוררות, היו נושאים נשיים 'קלאסיים', שירים כאילו קטנים שמדברים על נושאים אישיים. רחל פעלה בזירה הזו, וידעה זאת, ולכן היא ניסתה להסוות את הרעיון השירי בשיר זה, שהיה הרבה יותר מאשר עוד שיר לירי, רגיש.
ב. בבתים הראשונים, נוצר אצל הקורא הרושם שהדוברת משווה עצמה לנמלה. גם שם השיר הכאילו "צנוע" תורם לכך. מדובר במראית עין : השם 'רק על עצמי לספר ידעתי' מטעה כי מצד אחד, אפשר לראות בכך צניעות, ומצד שני, זו אמירה שמעמידה אותה במרכז, ולא רואה אחרים. אם חשבנו שנמלה קטנה, אפסית ביקום, הדוברת כותבת שהיא דומה לנמלה גם משום שהיא כמוה יכולה לשאת משאות כבדים מהמשקל שלה ושהיא עושה את דרכה לצמרת.
