עבודה זו תנסה לבחון מהי אהבה דרך יצירתם של שלושה משוררים עבריים:
ראשית, אנסה להגדיר במילים את המושג הבלתי ניתן לתיאור סופי - אהבה. לאחר מכן, אציג את המשוררים בהם בחרתי, ואת דרך ההתמודדות של כל אחד מהם עם האהבה, דרך שיר אחד. אבדוק את סוגי האהבה השונים המתאפשרים להבעה באמצעות השירה העברית, ואשווה בין השירים, המשוררים מתקופות שונות והאהבות אותן הם באים להביע.
ביאליק, המשורר הלאומי שאל וטבע מושג ״אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה-זֹּאת אַהֲבָה?״ (מתוך השיר הכניסי תחת כנפך, ח.נ. ביאליק).
על פי האינציקלופדיה העברית, אהבה היא ״רגש אהדה עמוקה בין איש לרעהו…תגובה רגשית חיובית כלפי הזולת״ (עמ׳ 575-576). רגש זה מתקיים בין אדם לכל זולת אפשרי - אהובים רומנטיים ואירוטים, אהבת צאצאים והורים, אהבה לבעלי חיים, אהבת הטבע ואהבת ארץ, מולדת או מקום בעל שיוך סנטימנטלי.
יש הטוענים כי אהבה זוהי אנרגיה המניעה את מרבית האורגניזמים על פני כדור הארץ, כמו תורות הניו אייג׳ והמיסטיקנים לאורך הדורות.
יש הטוענים כי אהבה רומנטית היא המצאה פרסומית קפיטליסטית לעידוד צרכנות ובניית זהות דרך חפצים המזוהים עם רומנטיקה תלוית תרבות (אילוז, 2002).
כך או כך, זהו הנושא הנרחב ביותר אצל משוררים משחר הזמנים ובכל שפה ותרבות.
יהודה עמיחי היה משורר עטור פרסים, אשר תורגם לשפות רבות, ויצירתו נחקרת במגוון אקדמיות בישראל ובעולם. על פי מוקד, עמיחי היה אמן של דימויים יומיומיים המבטאים רגשות גדולים, כמו אהבה (מוקד, 2006).
