קורס - מבוא לשירה העברית החדשה
בדיון זה אנו נדרשים לקשר בין תופעה תרבותית, הרומנטיציזם (Romanticism), וביטויה הספרותי, לבין תופעה חברתית, והיא התגבשותן של מדינות הלאום באירופה במאה ה-19. הרומנטיציזם הוא זרם תרבותי שבו תפיסה פילוסופית אינטלקטואלית שבבסיסה עמדו חירותו של האדם וייחודו הרוחני, מצאה את ביטויה באמנויות ובמדעי הרוח, וכן ברעיונות חברתיים ופוליטיים החל מסוף המאה ה-18 ועד למחצית המאה ה-19, באירופה. יש הרואים בזרם זה תגובת נגד לאפיונים התרבותיים של העידן הנאור שקדם לו ואשר הצטיין בסדר, איזון, הרמוניה ובהגיון כמכונן את החיים, תפיסה שהתבטאה גם במשטרים מלוכניים אבסולוטיים. עליית התנועה התרבותית הרומנטית, שברה את שליטתו של ההיגיון, את הצורות המקובלות באמנויות ואת ההערצה לסדרי העולם הקוסמולוגיים שנקבעו על ידי השכל והמדע. בה בעת, נשברו גם משטרים נוקשים ומוסכמות חברתיות שהכתיבו את חיי האנשים משך מאות רבות של שנים.
הרומנטיציזם ראה את הסובייקט, האינדיבידואל החופשי כדמות מרכזית ומכוננת בפילוסופיה, בחיים ובאמנות, וכתוצאה מכך הפכו הרגשות האנושיים, הספונטניות, הדמיון, הזיכרון, הגעגועים וכן תופעות על טבעיות למכונני תפיסת העולם הרומנטית החדשה, הגמישה והחופשית. הגעגועים היו מרכיב מרכזי בשירה הרומנטית האירופית, כמו גם באמנויות אחרות, והם באים לידי ביטוי גם בשירה העברית, כמו למשל בשירו של ביאליק אל הציפור. הגעגוע הרומנטי "אל קולך כי ערב", אליו נפשו של המשורר כלתה, המשמש בעזרתה של הציפור גילום של הגעגוע ל-"ארץ החמה, היפה" הוא דוגמא להשפעה רומנטית בשירה העברית. גם הבחירה בציפור אינה מקרית, שכן הציפור היא חופשיה ויש לה יכולת לעוף מעל העולם ולהביט על יופיו במבט פנורמי, מבלי לראות את הפגמים והקלקולים.
