שלושת השירים שבחרתי עוסקים בפער בין אירופה לבין התרבות הישראלית, ממנה הגיע המשורר ומתוכה כתב. השירים מעבירים אוירת נכאים, ביקורת וניכור כלפי התרבות האירופית, כל שיר בדרכו. המשכיות החיים ופער הדורות עוברים בשיר דרך חווית אי אמון וחוסר טעם בדבר. המשורר שהה במקומות אלה ומתוכם חש תחושות סבל וזרות, אותן העביר בדרכים שונות, שאפרט בהמשך. לשלושת השירים ניתנו כותרות ברורות, אשר כמו מסכמות את נושא השיר, אך אינן חושפות את הנימה הממתינה בתוך השיר ואת יחסו של המשורר לנושאים אלה.
האורבנית בשיר מועברת באמצעות תיאורי מבנים ותחבורה - גגות, רכבת תחתית, ארכובים, צריחי כנסיות, מוזיאונים, כבישים, בתים, מבני אבן. האווירה הפריזאית מועברת באמצעות הכותרת, המזכירה במפורש את שם העיר, ובשורה הראשונה הגלויה מצלמת את השמים כ״פילם שקוף״ - אולי אזכור לקולנוע צרפתי אסתטי. כנסיות, מוזיאונים ובגט משלימים תמונה של פריז, כפי שמצופה ממנה להיראות בגלויה לתיירים. בבית השני, הקישור בין תיאור לילה שחלף ומיד בשורה הבא מילה המתארת שדיים, מעביר את אוירת התשוקה האופיינית לפריז, או לסטיגמה של פריז, אותה מבקש המשורר לנתץ.
בין כותרת השיר, המכינה את הקורא לגלויה יפה לתיירים, ועד לסופו, הולך ומתערער יופיה של פריז וקסמה.
השיר פותח במבט למעלה, אל השמים וקו הרקיע בשעות הבוקר של פריז, השמים בהירים, רוח נושבת, וציפור נכנסת לפריים. אבל אז משהו משתנה באווירה והציפור ״דוהר כרכבת תחתית״, מיד מועבר מבטו של הקורא מהשמיים למטה אל תחתית העיר.
