מחקרים רבים ניסו לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של השואה על הדורות הבאים של ניצולי השואה. לטענת מילנר (2003), הוויכוח האקדמי סביב ההשפעה של טראומת השואה על צאצאי הקורבנות החלה בראשית שנות ה-80 ועד היום לא הגיע לפתרון מוסכם. אחת הסיבות לחוסר היכולת להגיע לפתרון מוסכם בנושא נובעת מהקושי לשרטט פרופיל משותף לדור הניצולים עצמו, קל וחומר לצאצאיו, זאת בגלל מורכבותה של הווית הניצולות.
ההשלכות של אירועים טראומתיים אינן מוגבלות לנפגע הישיר ופעמים רבות הן משפיעות גם על אנשים אחרים בסביבתו. תופעה זו, שבה אנשים, ביניהם בני משפחה, נחשפים לתכני האירוע הטראומתי של הנפגע הישיר דרכו, מושפעים ממנו והופכים בעצמם לנפגעים עקיפים, נקראת "טראומטיזציה משנית.“ בעוד שטראומה ראשונית מתייחסת לאדם שנפגש באופן ישיר עם האירוע הטראומטי, טראומה משנית מוגדרת כידע על אירוע טראומטי שנחווה על-ידי אחר משמעותי ומתייחסת להתנהגויות ולרגשות הנובעים מהחשיפה למידע זה. הלחץ נובע למשמע האירוע או מעצם הניסיון לסייע לאדם החווה ישירות את הטראומה (בקרמן, 2008).
כך, באשר לטראומת השואה, לב ויזל ואמיר (2003) גורסים כי הטראומה מועברת מטה לדורות הבאים גם אם הם נולדו לאחר האירוע הטראומטי, כחלק מהמורשת המשפחתית, בין אם הקורבן הישיר דיבר על הטראומה עם ילדיו ובין אם שתק. כמו כן, לטענת זוסמן – רגב (2003), לעיתים קרובות מדובר בהשפעה לא מודעת של תסמיני הטראומה של ניצול השואה על ילדיו.
אחד הספרים שעוסקים באופן מעמיק בטראומטיזציה המשנית של בני הדור השני ובאופן בו השפיעה טראומת השואה על ילדי הניצולים הינו קובץ הסיפורים- 'הבנות של אלה משם'.
מבוא
סקירת ספרות
טראומת השואה
טראומטיזציה משנית בקרב בני הדור השני והשלישי
ייצוגי בני הדור השני ברומן 'הבנות של אלה משם'
תסמינים פוסט טראומטיים של 'אלה משם'
היחס אל העבר הגלותי
עמידות ויכולת הישרדות בקרב בני הדור השני
הילד ההורי- הילדה כמגוננת ושומרת על אמה
'הישרדות'- היאחזות בחומרי
מוטיב השתיקה והבדידות
תחושת אשמה ורצון לתקן את העוול שנעשה להורים
הכתיבה כאמצעי תרפויטי
סיכום
רשימת מקורות
