1. אפיון הדמויות
א. בסיפור "המנהלת צילה" קיימות למעשה שתי דמויות בלבד, המנהלת צילה בעצמה, ויוסף. שאר הדמויות קיימות רק ברקע, אין להן אפיון משלהן, או אפילו שם, והנוכחות היחידה שלהן בסיפור היא כציבור העובדים, מבלי שיהיה אפשר כמעט להבדיל בינן. מבין שתי הדמויות האלו, אפשר לומר שהמנהלת צילה היא הדמות המרכזית, ואילו יוסף הוא הדמות המשנית. עם זאת, יש לציין שההבחנה הזאת אינה מוחלטת. לא תמיד אפשר לקבוע בוודאות מי היא הדמות המרכזית (דינגוט וחרמון, 1988, עמוד 236), ובמקרה של הסיפור הזה שתי הדמויות זוכות להתייחסות שווה פחות או יותר מבחינת ההיקף, וגם ההתעמקות בנפשן ובמניעים שלהן אינה מאד שונה. עם זאת, שם הסיפור מרמז שצילה היא הדמות המרכזית, כמו גם העיסוק המעט רחב יותר בה, ומעל לכל, העובדה שהיא הדמות שעוברת את ההתפתחות המרכזית בסיפור.
האיפיון של צילה מתחדד לאורך כל הסיפור. כבר בפעם הראשונה שאנו נתקלים בה אנו מקבלים רמזים ראשונים לקווי האופי הראשיים שלה, באמצעים של אפיון עקיף – הדרך שבה יוסף רואה אותה. "כפי הנראה בתולה זקנה – עדים לכך העיגולים השחורים מסביב לעיניה, ואותם כתמי-האודם הלוהטים על עצמות-הלחיים המשופות מעט". לכך מצטרף גם אפיון ישיר יותר, שבו המספר מתאר את הדרך שבה צילה נראית בעיני העובדים במפעל בכלל: "הסינור יפה הגזרה אינו מרכך אלא במקצת את שרטוטי הגוף המגושם המתנועע בכבדות על רגליו השטוחות. זרועות עבות המסתיימות בכף יד גדולה וכבדה שציפורניה עשויות".
