״השיר הזר״ מתוך ״כוכבים בחוץ״.
זהו שיר ארספואטי, המתאר את תהליך היצירה של דובר השיר כמשורר. בלבן מראה, כי בשירי הקובץ מתקיים מתח תמידי בין הניגון לבין הדרך (בלבן, 31). כביכול, הנדודים והשיבה אל הדרכים קשורים קשר עז אל הכתיבה והניגון, השיר. אך בשיר זה, ״נתיבת הנדודים״ היא ישנה ומשתרעת בין קירות הבית, מבלי לצאת ממנו. את ספיגת הרגשות, החושים והמראות, עושה המשורר בדרכים, אך תהליך הבעתם, הכתיבה, נעשית בביתו פנימה. בלבן מציג שלושה שלבים בתהליך יצירה, כפי שהם מבוטאים בשיר זה: הבתים הראשונים מתארים את שלב איסוף החומר והכנתו. לאחר מכן נעשה תהליך עיבוד ואז מתגלה אופיו המוגמר של השיר (שם, 32).
בשלב ההכנה, המשורר חשוף לכל רגשות העצב. לאחר מכן, על מנת לעבד את הרגשות, עליו לכלוא אותן, לכן גם בכיו של השיר ״הוא שקט ויפה./דמעותיו בוכות פנימה״ לאחר שהמשורר ביצע בו מניפולציות. אופיו של השיר לבסוף הוא כגולם של מתכת. מכיוון שהמשורר אסף את רגשותיו מבחוץ אל תוך חדרו, ניקה אותו וכבש את חוויותיו האישיות, נותר שיר ״ישר וחזק״ מיוצרו, בעל ״מילים נכריות״ וחרוז קר. השיר מוגש לנמענת אשה, והמשורר מתנצל בפניה על כך, על ״עלבון אהבה כה פשוטה ואכזרת״, העשויה ברזל וחרוז מאולץ, מקולף מרגש אישי, ומולבש כתינוק ״כתנת משחק וצלצול״. הגולם הזה, אשר קם על יוצרו, נהפך ומקבל פירוש בסוף השיר, כאמצעי מנחם אל הקוראת אותו, לאור נר, בחשכת חדרה.
