הסיפור "תפו ופוזה" ראה אור לראשונה בשנת 1960, בהוצאת ספריית פועלים. את הספר מעטרים איוריה של נעמי סמילנסקי, אשתו של ס. יזהר, שאיירה כמה מספריו. לכאורה, מדובר בסיפור פשוט, סיפורם של שני תפוזים, הוא והיא, הגדלים יחד על אותו ענף בפרדס, נקטפים יחד, עושים יחדיו את המסע אל בית האריזה באותה תיבה, ושם, לאחר תהליך השטיפה והמיון, הם מופרדים זה מזה על ידי אורזת המניחה את התפוזים בתיבות חדשות לקראת המשלוח לארצות שמעבר לים. זהו סיפור על אהבה תמימה, ראשונית, שנקטעת באופן שרירותי. קריאה כזו של הסיפור מאפשרת להגדירו כסיפור המיועד לילדים, והוא אכן עונה על חלק נכבד מהמאפיינים השכיחים של ספרות ילדים – ואינו עונה על דרישות מסוימות. במקביל, למרות הצגתו כסיפור לילדים, אפשר לקרוא את "תפו ופוזה" גם באופן אחר, ולטעון שבמובנים מסוימים הוא מיועד דווקא לקורא המבוגר, ואולי אף לקוראים מסוימים, ולאו דווקא לכל קורא.
הסיפור מתאפיין בחלוקת תפקידים מגדרית מובהקת, כאשר תפו עונה על כל המאפיינים ה"גבריים," ואילו פוזה היא דמות "נשית" מובהקת. הגבר הוא היוזם, הוא הנועז בין השניים, הוא זה שתפקידו לתמוך באשה ולגונן עליה, בעוד האשה היא עדינה, פחות אמיצה, ועוגבנית בצורה מתגרה, מציעה לכאורה את חסדיה וממהרת לסגת. פוזה "סוחטת" מתפו עוד ועוד מחמאות, אך היא עצמה אינה נדיבה מדי במחמאותיה. חלוקת תפקידים כזו, המציגה תכונות "גבריות" ומנגידה אותן לתכונות "נשיות" אינה יוצאת דופן בספרי ילדים.
מבוא
"תפו ופוזה" כסיפור לילדים
איורי הספר
תפקידים מגדריים בכתיבתו של יזהר
הפן הארוטי ב"תפו ופוזה"
סיפור לשניים
סיכום
